תביעה שהוגשה בימים אלה נגד בית החולים ‘שיבא תל השומר’, באמצעות עו”ד רן שפירא ממשרד עו”ד אלמוג-שפירא – מגוללת סיפור מזעזע.
אפילו 10 ס”מ: מה סיבת המוות של ילדים המובילה בקיץ? • הנתונים
התובעת, אישה ממרכז הארץ בת 31, נאלצה לעבור הפסקת היריון בשבוע מתקדם של הריונה הראשון, לאחר שבוולד התגלו מומים קשים.
לדברי עו”ד שפירא, האישה הגיעה לצורך הפסקת היריון למחלקת היולדות של ביה”ח ‘שיבא תל השומר’, שם חוברה לאינפוזיה עם חומרים להמתת הוולד ולזירוז הלידה.
אך כאשר החלו תוקפים אותה צירים קשים, איש מחברי הצוות לא נותר במחלקה, ואיש לא התפנה לפנותה אל חדר הלידה.
על פי התביעה, בעודה זועקת ומתפתלת מכאבים, מיהר בעלה לתור אחר אחות שתסייע לאשתו להגיע לחדר לידה. אך בחלוף מספר רגעים חשה היולדת שלא תוכל יותר לעמוד בכאבים, ונאלצה להתפנות בגפה לשירותים, שם ילדה וולד מת. לדבריה, המראות והצלילים מאותה סיטואציה שבים וטורדים אותה בכל שעות יום, וזאת לאורך שנים מהאירוע.
היולדת תיארה את שעברה, בפני הפסיכיאטר ד”ר סרג’יו מרצ’בסקי, אשר בדק אותה במסגרת ניסוח חוות דעת פסיכיאטרית מטעם התביעה. לדבריה, היא כאמור, חוברה לאינפוזיה שגרמה ל’לידה השקטה’, ובעקבותיהם החלו צירי לידה.
“התחילו צירים, והצוות הרפואי לא היה לידי”, מצוטטת התובעת בחוות הדעת. “הצירים היו מאוד כואבים. התחננתי שיעזרו לי ולא היה מי שיבוא לקחת אותי לחדר הלידה. בעלי הלך מהר לחפש אחות ובינתיים הצירים התגברו. הרגשתי לחץ נכנסתי לשירותים וילדתי עובר מת”. בהמשך תיארה את הזעזוע שפקד אותה.
לדברי עו”ד שפירא, רק לאחר הלידה הטראומתית, הגיעה למקום אחות, אשר הובילה את היולדת, שכוסתה בדם רב, אל מיטתה. במצב זה היא נרדמה עד למחרת בבוקר.
לפי התביעה, למחרת כל ראשי המחלקה הגיעו למיטתה של היולדת על מנת לבדוק את מצבה. היולדת הפנתה אליהם שאלה אחת בלבד: “מה עשו עם התינוק?”
עו”ד רן שפירא, מציין בכתב התביעה, כי ברישומי בית החולים אין כל אזכור או תיעוד לגבי עצם הלידה בשירותים.
לדבריו, כיום, בחלוף שש שנים מהאירוע הנוראי, היולדת היא כבר אם לשניים, אבל הטראומה הנפשית שנגרמה לה כתוצאה מהלידה הטראומטית, הסבה לה נזקים נפשיים קשים ביותר, אשר משפיעים על תפקודה ההורי, ועל נפשם של ילדיה.
על פי התביעה, במהלך השנה הראשונה לאחר “הלידה השקטה”, התובעת לא חדלה מלבכות. לעדותה האירוע הקשה שב וטרד אותה לאורך כל שעות היום, והיא החלה להימנע ממפגשים חברתיים, תוך שהיא מסתגרת בדל”ת אמותיה.
בחלוף שנה מעת האירוע, כך נטען, נכנסה האישה להיריון נוסף, אך בשל החוויה הקשה אותה עברה, סירבה ללדת שוב בבית החולים תל-השומר.
על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, הבעיות הנפשיות שמהן סבלה האישה, באותה העת, החלו להחמיר בהדרגה. חרף הלידה המוצלחת, היא חשה שאינה מסוגלת להתקרב לבנה ולהתחבר אליו, ואפילו לא הצליחה להניקו, למרות שרצתה בכך מאוד.
לדברי עו”ד שפירא, בשל החרפת מצבה הנפשי, חששה התובעת להישאר בביתה לבדה עם בנה ולטפל בו, וכך, חודש לאחר שילדה, היא שבה לעבודתה במשרה מלאה, בעוד בעלה נאלץ לעזוב את עבודתו על מנת לטפל בתינוק.
על פי התביעה, כעבור כשנתיים, התובעת נכנסה שוב להיריון, אשר גם הוא עבר בשלום, אך חרף כך, בעיותיה הנפשיות של היולדת הלכו והחמירו.
“אני כל הזמן חוזרת לתמונה… ולא מצליחה להשתחרר מזה”, העידה בגילוי לב מצמרר בפני הפסיכיאטר ד”ר מרצ’בסקי.
לפי התביעה, התובעת חווה בכל לילה סיוטים, סובלת מעצבות עמוקה ומתקשה לתפקד בחיי היומיום. על פי הנטען, מאז המתת הולד, היא לא שבה לתפקודה הקודם, ונאלצה לפרוש מתפקידה הניהולי שבו עסקה לאורך שנים.
גם בעבודתה הנוכחית, היא סובלת מירידות קשות במצב רוחה, וכתוצאה מכך, היא נוטשת את העסק באמצע יום העבודה, והולכת לישון בביתה. אך לדבריה, גם בביתה היא לא חווה שקט, והזיכרונות הקשים שבים וטורדים את מנוחתה. “אני כל היום מנקה או ישנה”, העידה בחוות הדעת שצורפה לתביעה.
ד”ר מרצ’בסקי מדגיש בחוות דעתו כי התובעת היא אקדמאית ללא כל עבר פסיכיאטרי, שרתה כסמב”צית בצבא, והקימה במו ידיה עסק מצליח משלה – אך נאלצה להפסיק לנהלו, בשל ההתדרדרות במצבה הנפשי.
המומחה ממשיך וקובע כי התובעת סובלת מפוסט טראומה, פגיעה קשה בתפקוד הזוגי והמשפחתי, פגיעה חלקית בתפקוד בעבודה, ומעריך את נכותה הנפשית הצמיתה בשיעור של 30% לשארית חייה.
בתביעה, שהוגשה לאחרונה, מבקש עו”ד שפירא מבית המשפט השלום בתל אביב לחייב את משרד הבריאות, המפעיל את ביה”ח ‘שיבא תל השומר’, לפצות את התובעת בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים).
טרם הוגש כתב הגנה.
מהמרכז הרפואי שיבא נמסר: מדובר במקרה שאירע לפני כשש שנים. המטופלת טופלה לאורך כל הדרך על ידי מיטב המומחים הבכירים והמקצועיים ביותר של אגף נשים. המטופלת טופלה ללא דופי, וקיבלה את המעטפת הרפואית והפרא-רפואית המלאה, כפי שאנו מציעים למטופלות במצב זה. אנו מבינים את כאבה של המטופלת על אובדן ההריון.