ביהדות קיים המושג ‘תינוק שנשבה’. במקורו הכוונה לתינוק יהודי שנשבה בידי גויים, וגדל אצלם בלי לדעת את משמעות היותו יהודי. להגדרה זו משמעויות הלכתיות מקילות באשר למעמדו של יהודי כזה. בדורות שאחרי-כן הוחלה ההגדרה הזאת גם על מי שגדל בין יהודים, אבל לא זכה לחינוך יהודי, ועל כן ראוי לחמלה.
בעידן שלנו ההגדרה המקורית הזאת תואמת לחלוטין את הטרגדיה של יהודי ברית-המועצות. מדובר במיליוני יהודים שנשבו בידי השלטון הקומוניסטי, נותקו בכוח מיהדותם, ואולצו להתחנך במוסדות שניסו לעקור מליבם את האמונה.
עמים רבים ניסו לגזור על עם ישראל גזירות שמד, אבל מעולם לא הופעלו מאמצים ממוקדים כל-כך, ולדאבוננו במידה גדולה של הצלחה. מחלקה שלמה, שהופעלה בידי יהודים – ה’יֶבְסֶקְצִיָּה’ הידועה לשמצה – לחמה בשצף-קצף נגד כל מה שריח יהדות נודף ממנו.
הבולשת עקבה
השלטון שאף למחוק את כל מרכיבי הזהות היהודיים, ולבולל את העם היהודי בתוך האוכלוסייה הכללית. אבל השנים חלפו והתברר כי על אף כל הרדיפות הוסיפה ללחוש בלבבות גחלת יהודית. יהודים מלו את בניהם בסתר. השיגו מצות בדרך-לא-דרך. הדליקו נרות חנוכה מאחורי חלונות מוגפים. וכאשר מסך הברזל החל להתרופף, החלו לבוא בהמוניהם לבתי הכנסת ולשאוף לצאת מהמדינה שגזלה מהם את זהותם.
כיצד קרה הדבר הזה? מדוע לא הצליח השלטון האימתני להשיג את יעדיו? מפני שגם בשנים הקשות והנוראות ביותר פעלה ברחבי ברית-המועצות מחתרת חסידית, שליבתה את הגחלת היהודית ודאגה שנר ישראל לא יכבה.
בראשה עמד האדמו”ר השישי לחסידות חב”ד, הריי”צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. הוא קרא לחסידיו למסור את נפשם למען שמירת היהדות. בהשראתו ובשליחותו הקימו הללו תלמודי תורה וישיבות שפעלו בסתר; מקוואות טהרה שהוקמו בבתים פרטיים. הם דאגו לשחיטה כשרה, לעריכת בריתות מילה, לפתרונות תעסוקה לשומרי שבת.
הבולשת הסובייטית עקבה אחריהם. הפעילים נתפסו ונאסרו. היו מהם שהוצאו להורג. אחרים שולחו לסיביר ולא תמיד חזרו. היו שנגזרה עליהם עבודת פרך במחנות עבודה.
אבל חסידים אחרים המשיכו את המאבק, אף שידעו כי זו רק שאלה של זמן שגם הם ייתפסו.
הכוח לצלוח קשיים
בסופו של דבר החליט השלטון לפגוע בקודקוד. בט”ו בסיוון תרפ”ז (1927) הרבי נעצר ונכלא. “בעוד 24 שעות תומת בירייה”, פלט לעברו אחד החוקרים. כאן התחוללה שרשרת של ניסים. תחילה הומר עונש המוות לעשר שנות ‘חינוך מחדש’ באיי סולובצקי. לאחר מכן שולח הרבי לגלות של שלוש שנים בעיר רחוקה. בחסדי ה’, כעבור ימים אחדים, בי”ב-י”ג בתמוז תרפ”ז, שוחרר לגמרי.
הימים האלה מבטאים את ניצחונה של הרוח היהודית על מי שמנסים להחניקה. את עוצמתה של מסירת נפש, שמסוגלת לגבור אפילו על שלטון עריץ. את הכוח שניתן לכל אחד ואחת מאיתנו לצלוח קשיים ואתגרים ולהישאר נאמנים ליהדותנו.