1.
אודה בטעות.
היה זה ערב הבחירות המקומיות הקודמות, כאשר שפנה אלי אי-מי מסביבתה הקרובה של ד”ר עליזה בלוך והציע: תיפגשי איתה.
הריצה שלה לראשות העיר, כשמולה ראש העיר הוותיק והמוצלח משה אבוטבול, נראתה לי אז כל-כך בלתי סבירה שתסתיים בניצחון שלה, שלא מצאתי דקה של זמן בלו”ז הצפוף שלי, כדי להיפגש עמה.
היא ניצחה, אני התחרטתי.
כשנה אחרי, נסעתי לבית שמש כדי לפגוש את מי שעשתה את הבלתי-יאומן.
2.
זה לא הלך לה בקלות. בלוך ניצלה כל קו תפר של סכסוך, בואכה תכך קטן, כדי להתפרץ לדלתות פתוחות בדרך להצלחה.
הזדמנות אחרונה להירשם לשירות אזרחי: תכלס’, זה מה שאתה מקבל
כמה שבועות לפני הבחירות, אחרי עשרות שיחות שקיבלתי מתושבי העיר, הבנתי שמשהו קורה שם בבית שמש. “את באמת בטוחה שהניצחון של אבוטבול מונח בכיס? יש לך מושג כמה אנשים ממורמרים יש בעיר, כאלו שיעניקו לעליזה בלוך את הקול שלהם, רק כדי להילחם בממסד?”, שאלו אותי יותר ויותר תושבים.
בתחילה הפטרתי: ‘ברגע האמת, חרדים בקלפי עושים מה שגדולי ישראל יורו להם’. בהמשך, כשהשיחות חזרו על עצמן, הבנתי שמשהו קורה שם. עולים מארה”ב שה’קול קורא’ של גדולי ישראל פחות מדבר לליבם, חרדים המגדירים עצמם ‘חדשים’, אופוזיציה לש”ס (עוד היו באותם ימים), וחסידים שזעמו על הניסיון להדיח את ישראל פרוש באלעד.
במשפט קצר: יותר מדי גורמים חברו יחד.
הימים, אם צריך להזכיר, ימי שלטון ‘חצר רשב”ם’ במפלגת דגל התורה, תוך שיתוף פעולה עם ‘חצר ראב”ד’. היו אלה ימי התפר של אחרי פטירת מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל, ובטרם התברר כי הגרי”ג אדלשטיין זצ”ל מכופף דעתו מפני דעת הגר”ח קניבסקי זצ”ל. כלומר, אז החלה המגמה, אבל הציבור עדיין לא עיכל אותה עד תום. אז היו מורדים.
הצגתי את טענות התושבים באוזני קודקודי המפלגה, אך הם שבו וטענו: “ר’ חיים יגיע לבית שמש, וכל ה’דגלניקים’ יצביעו למועמד משה אבוטבול”.
3.
האמת, זה היה טיעון מנצח, כי רוב האברכים אכן כך נהגו. רבים מהם סיפרו לי אחר כך ש”ביום הבחירות סתמנו את האף, והלכנו להצביע ‘ככל אשר יורוך'”.
אבל בשוליים, היו גם מי שנהגו אחרת. בעיקר בציבור החסידי, אבל לא רק.
אברכים לא מעטים מ’דגל’ בבית שמש טענו כי מי שהיה אמור לפקח על המו”מ עמם, היו הרבנים נתן זוכובסקי ויוסף אפרתי, וכי אם היו שומעים לדבריהם, הם היו נוהגים אחרת באשר למועמדות של אבוטבול. אבל מי הקשיב להם…
היו גם טענות ספציפיות על ראש העיר. “הוא בחור טוב”, אמרו, אבל הציגו רשימה של נושאים, שלדבריהם אינם מתקתקים. לשבחו של אבוטבול ייאמר, כי כאשר פניתי אליו עם התלונות של אותן קבוצות אברכים, הוא הסכים להיפגש איתם, בנוכחותי ובנוכחות נציג ‘דגל’ דאז משה מונטג. אבל הם אלו שסירבו. “זה מאוחר מדי, ואנחנו כבר לא רוצים”, טענו.
קודם לכן הם זעקו, הם התריעו. “במו עיני ראיתי איך מחלקים שלטים של אבוטבול לעשרות אברכים, והם מסרבים לקחת!”, סיפר אז אחד מהאברכים. “והשלטים של עליזה בכל פינה”.
אבל מי הקשיב.
4.
מערכת הבחירות המקומיות של 2018 לא הייתה הצלחה מסחררת מבחינת ‘דגל’. בחיפה הם זכו לניצחון (במבט לאחור, אבוי לניצחון כזה, המלכת עינת קליש רותם התגלתה ככישלון ומצבה העגום בסקרים יוכיח), בצפת נבחר המועמד בו תמכו. אבל ביתר ערי הארץ נכשלו.
באלעד קרס המועמד שלהם בבית המשפט (יצחק פינדרוס), הניצחון של משה ליאון בירושלים נרשם על שמה של ש”ס, ובני ברק נעה מכוח הסכם אוטומטי. ובבית שמש – כולנו יודעים איך זה נגמר. למרות שהיה שם כבר אז רוב כלשהו לחרדים, העיר נמסרה לידיים לא חרדיות..
בערב הבחירות הקודמות חשפתי הסכם סודי לפיו בבחירות של שנת 2013 זכה ישראל פרוש בראשות העיר אלעד בתמיכת ‘דגל’, כאשר בתמורה בשנת 2018 תזכה ‘דגל’ לתמיכה בראשות העיר גם בבית שמש וגם באלעד.
ההסכם הזה נטחן בסיבוב הקודם עד דק, כולל דיונים אצל הדיין הרב יהודה סילמן. בפועל, ש”ס תמכה במועמד ‘דגל’ (פינדרוס), בית שמש נותרה בידי מועמד ש”ס, לטובת דיל רשב”ם-ש”ס (יענקי קניבסקי ויוסף חיים כלף נעלו ההסכם), לקול צלילי הזעם של משפחת פרוש.
“תתעשתו”, זעק אז מאיר פרוש. רק נס משמים סייע בידו, ובנו זכה בשנית על כס ראש העיר באלעד.
ב’דגל-ראב”ד’ אז היו שטענו: “אם ‘דגל’ תקיים את ההסכם היא מסוגלת להביא 4 ראשי ערים (מודיעין עילית, רכסים, אלעד ובית שמש), אבל מי הקשיב?
“חותכי ההערינגים לא יחליטו”, היו מי שהסבירו לי.
5.
ומה הפעם?
נתחיל מהסוף: אם לא יתלכדו כל החוגים החרדיים או לפחות רובם – עליזה בלוך היא ראשת העיר הבאה של בית שמש.
כדי לנצח די לבלוך בשני פלגים חרדים שיתמכו בה (ש”ס פלוס ‘דגל’, או ‘דגל’ ואגו”י וכיוצא בזה). זאת משום שאחרי האכלוס החרדי בשנים האחרונות והגידול הטבעי – יש לציבור החרדי כ-70 אחוז בעיר.
החלוקה היא שליש לכל מפלגה (דגל, אגו”י, ש”ס). בהנחה שבכל מפלגה יש גם קיני מורדים (לא גדולים) של מי שמסרבים ליישר קו עם ‘הוראות מלמעלה’, עדיין שני פלגים חרדים מביאים לה ניצחון. יש מי שאומרים כי גם אחד יספיק, אולם כל השאלה היא כמה תצליח לגייס מהציבור הדתי-לאומי והחילוני (הליכוד בסכסוך ממושך איתה, הציבור הדתי-לאומי לא אחיד ומאוחד).
מה גם, שאחרי שמפלגה אחת תקפוץ על עגלתה (ומטבע הדברים תקבל הכי הרבה שלל) ימהרו גם האחרים לעשות זאת, בהבנה שיקשה על ראש עיר חרדי מטעמם לנצח.
קשה, אך לא בלתי אפשרי.
שתי מפלגות חרדיות שחוברות שם יחד, מסוגלות לנצח – תלוי מיהו המועמד, כמה כריזמה יש לו, והאם יגרוף קולות גם בקרב הציבור שאינו חרדי, למשל זה המתגורר בעיר הישנה (ולא רק).
הנה שמות שעלו:
משורות ש”ס: משה אבוטבול (יקבל הוראה לעזוב את הכנסת) – צריך ‘דיל’ מאד טוב כדי שיהיה לו סיכוי, שכן בסיבוב הקודם נכשל. אמנם על חודם של קצת יותר מ-200 קולות, אמנם יש כעת גידול מרשים של אוכלוסיה חרדית, ועדיין נדרש ‘דיל’ חזק.
משורות אגודת ישראל: לא שמעתי על שם שצף ברצינות, גם הדיבורים ש’פרוש יעבור להתמודד בבית שמש’ די מופרכים, בעיקר מאחר שהוא לא ממש מוכן לכך. סיכוי גבוה יותר לראות אותו עוקר לירושלים, ומתמודד שם על תפקיד סגן ראש העיר.
משורות דגל התורה צפו מספר שמות:
מנחם שפירא (יסכים? רק זה חסר לו, אחרי שעבר ממודיעין עילית לבני ברק). מצד שני, תזכרו שהוא מחוגי ההנהגה החדשה של ‘דגל’ (למרות שטרם הוכרע בבירור מי המנהיג החדש. כלומר, הרשכבה”ג).
שמוליק ליטוב, מנכ”ל עיריית בני ברק: לא סביר שכאשר גור מקבלת את הנהגת העיר, תמשיך להעסיק איש ‘דגל’ בתפקיד הרם. לא בטוח שירצה בהרפתקאה של ראשות עיר, כשהתארים והכישורים מאפשרים לו להתמודד על משרה ציבורית מכובדת אחרת.
שני הנציגים המקומיים ישראל סילברסטיין ושלמה ברלינט: סיכויים נמוכים, לא ברור כמה תמיכה, אם בכלל, יוכלו להביא מקרב הציבור שאינו חרדי.
היו דיבורים גם על אליעזר ראוכברגר, המכהן כמשנה לראש עיריית ירושלים ומנהל תיק תכנון ובניה – הזוי לחשוב שיעזוב את כל הטוב הזה כדי להעתיק את מגוריו לטובת ראשות בית שמש, וכך גם יצחק פינדרוס, ששמו עלה אבל לא סביר שינטוש את הכיסא בכנסת לטובת מיזם חדש.
ואחרון חביב, שמוליק גרינברג: כבר כמעט 3 שנים מנהל את אגף חינוך חרדי של עיריית ירושלים ובהצלחה. גם הוא אחד שיכול לזכות בתפקידים נחשקים במגזר הציבורי והפרטי, הן מבחינת התארים והן מבחינת הרקורד הביצועי. לא ברור אם ירצה את התפקיד. ועדיין, ישנה אפשרות שהחיידק הפוליטי המקנן בו עוד מסיבובים קודמים, אז עלה שמו נכבדות כשדובר על ראשות בית שמש, יעשה נפלאות ויגרום לו להסכים להצעה, אם תעלה ותבוא.
לגרינברג יש רקורד מרשים של תמיכה בעיר, לא רק בשורות החרדים, וסקרים שנערכו בסיבובים קודמים ניבאו לו הצלחה גדולה.
אבל הכל תלוי ב’דילים’.
6.
אילו ‘דילים’ יכולים להביא לבחירת ראש עיר חרדי בבית שמש?
זה עובד ככה: אם דגל התורה ‘תבריז’ לש”ס באלעד, תפר את ההסכם שנחתם בסיבוב הקודם – ש”ס תמכה אז במועמד ‘דגל’ (-פינדרוס) ובתמורה ‘דגל’ התחייבה לתמוך בפעם הבאה במועמד שלה (יהודה בוטבול) – ותתמוך בישראל פרוש לעוד קדנציה, ש”ס הזועמת תחפש נקמה.
בבני ברק היא יכולה לאיים עם אקדח קפצונים בלבד, שכן היא מהווה אחוז קטן יחסית מתושבי העיר, והסיכוי ש’דגל’ תצטרף למרד נגד המועמד של גור חנוך זייברט, כולל כל המשמעויות שיהיו לכך גם במישור הארצי – זעומות. בפרט כשהן מסוכסכות על רקע אלעד…
אבל בבית שמש יש לש”ס תותח: היא תמהר לסגור עם עליזה בלוך, ובא לציון ולש”ס גואל. כלומר, גואלת. ל’דגל’, במקרה כזה, היא תשאיר ללקט את הפירורים (אגו”י ממילא בקשר טוב עם ראש העיר). כך קרה גם אחרי הניצחון של בלוך בבחירות הקודמות, כאשר ש”ס ו’דגל’ נותרו מחוץ לקואליציה וניסו לחבוט תקשורתית בבלוך. אלא שאז, יום אחד החליטה ש”ס לקפוץ על העגלה והשאירה את ‘דגל’ בודדה. בסוף גם ‘דגל’, בצעד עלוב, הצטרפה.
אם תחליט ‘דגל’ לכבד את ההסכם באלעד ותתמוך ביהודה בוטבול, יש היתכנות שש”ס, במחווה של תמורה, תתמוך במועמד של ‘דגל’ בבית שמש. השתיים יכולות גם לחבור בביתר עילית ואולי להדיח את ראש העיר המכהן (כמה קדנציות) מאיר רובינשטיין, לטובת מועמד של ש”ס או ‘דגל’, כפי שיוחלט ביניהן. אם ישרור שלום ביניהם, כמובן.
אז על בסיס מה מסתובבת ראשת העיר עליזה בלוך בתחושה שהניצחון מונח בכיסה? אולי כי מי כמוה מכיר את מלחמות היהודים, זוכרת כיצד בסיבוב הקודם הן פעלו לטובתה, ומקווה שזה בדיוק מה שיקרה גם הפעם.
על בסיס מה אומר לה השר יצחק גולדקנוף מגור (בטקס חנוכת ת”ת ‘סקווירא’ בעיר): “אם את עומדת היום לפני בחירות עם הרבה מועמדים אחרים, לך יש את הכי הרבה קבלות”?
קודם כל, כי להחמיא לא עולה כסף. שנית, יש עוד כמה חודשים בהם צריכים את שירותיה הטובים. אבל זה לא אומר דבר על תמיכה חסידית (או לא) בבלוך.
מצד אחד, הכל תלוי, כאמור, בבריכת ה’דילים’ הארצית. מצד שני, כל כך עצוב שעיר שרובה חרדית לא תישלט בידי ראש עיר חרדי, רק בגלל התככים וה’דילים’.