המתמסרים לתורה, תוך הסתפקות במועט, ראויים להערכה ולהערצה!

ההתייחסות העוינת של חלקים בתקשורת ובפוליטיקה כלפי יהודים חרדים יצרו להם דימוי מכליל שחדר עמוק לתודעת הציבור. כמעט בכל ויכוח עם יהודי חרדי יטיחו בו: ‘לך לעבוד!’.

כי יהודי חרדי ברור שאינו עובד אלא מהווה נטל על הציבור.

המציאות, כמובן, שונה. על-פי הנתונים הרשמיים, שיעור הגברים החרדים המועסקים במשרה מלאה עומד על 60.7%. אכן, זה שיעור נמוך לעומת גברים לא-חרדים, שאצלם שיעור התעסוקה במשרה מלאה הוא 87%, ועדיין זה רוב מוחלט של אנשים עובדים.

המשמעות הפשוטה של הנתונים היבשים האלה היא, שכאשר אתם רואים תמונה של ציבור חרדי, שישה מתוך כל עשרה בתמונה הם אנשים עובדים במשרה מלאה. ברור אפוא כמה לא נכון להתייחס לציבור הזה בהכללה כאל ‘לא עובדים’.

דיון עתיק ומרתק

משחר ההיסטוריה של עם ישראל מתקיים בו דיון מרתק על היחסים הנכונים בין עבודה ופרנסה לבין לימוד תורה. כבר בימי קדם נערך ההסכם העתיק בין ‘יששכר’ ל’זבולון’ – ‘יששכר’ עוסק בתורה ו’זבולון’ עוסק בפרנסה ותומך בלומדי התורה, ובכך זוכה להיות שותף בתורתם.

מי שאינו מבין את חשיבותו של לימוד תורה אך טבעי שאינו רואה את הצד החיובי ביחסי הגומלין האלה. הוא רואה רק אי-יציאה לעבודה. אבל גם הוא מבין את ההצדקה שבתמיכה בסופרים, באמנים, בספורטאים וביוצרים למיניהם, גם בהעדר היתכנות כלכלית, משום שהוא יודע להעריך את חשיבותה של התרבות הזאת.

ובכן, התורה היא התרבות של עם ישראל, וציבור גדול מאמין שחשוב מאוד לטפחה ולאפשר להתמסר ללימודה.

מה היחס הנכון בין הלומדים ובין העובדים – זה דיון חשוב, והוא מתקיים כל הזמן. עובדה היא ששיעור המועסקים במגזר החרדי עולה עם השנים. אבל הדיון הזה צריך להתנהל בכבוד, מתוך הבנת עולם הערכים היהודי, ולא בהטחת נאצות וביטויי גנאי.

חלק ממערכת הערכים הזאת מבוסס על פסוק בפרשת השבוע. בתחילת הפרשה מדובר על דיני טומאת מת, והתורה אומרת: “זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל”. נאמר על כך בתלמוד (מסכת שבת פג,ב): “אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה”.

יש כאן דרישה מהאדם ‘להמית’ את כל תאוות העולם ולהתמסר לחלוטין לתורה.

חיי צניעות

ידועים דברי המשנה (פרקי אבות ו,ד): “כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך”.

בעוד בעולם המערבי השאיפה היא להרוויח הרבה כסף ולחיות חיי נוחות ורווחה, הרי לומדי התורה מציבים לנגד עיניהם סולם ערכים אחר.

לא כל אחד יכול להיענות לאתגר זה. אנחנו חיים בדור מפונק. תרבות הצריכה והמותרות חודרת לכל מקום. ועדיין כדאי לזכור שיש גם ערך כזה – חיים פשוטים, של צניעות והסתפקות במועט, ושימת הערכים הרוחניים במרכז. אנשים שחיים כך ראויים להערכה ולהערצה!