אפשר ללכת להילחם נגד הממשלה בארה”ב? • עימות בפינת הפרשניות

אלי ביתן: תגידו, מי ניצח ביום רביעי? אנחנו פה שוברים את הראש כמה ימים.

ענת סרגוסטי: נבחרת הכדורגל במונדיאליטו.

אלי: אין לנו מושג על מה את מדברת… אנחנו כדורגל משחקים רק ב’בין הזמנים’ ויש לנו עוד איזה חודש וחצי עד אז.

ענת: (צוחקת) אף אחד לא ניצח…

אלי: אבל יש תחושה שכולם הלכו לישון מרוצים.

ענת: מדינת ישראל הפסידה. ובסוף זה מה שחשוב, אנחנו לא בקרב אגרוף.

אלי: לא, אבל בקרב הפוליטיקאים היתה איזושהי תחושה שכולם הלכו ביום רביעי לישון מרוצים. גם נתניהו, גם האופוזיציה, גם טלי גוטליב, גם קארין אלהרר, בסוף כולם אמרו, ‘אוקי, קיבלנו את מה שרצינו’.

ענת: ומה זה אומר? שהמצב כל כך גרוע, שגם תוצאה מבלבלת כזאת מצליחה איכשהו לגרום לאנשים להיות מרוצים.

אלי: תראי, אני לא חכם גדול ואני לא מבין, אבל אם כולם מרוצים באמת, אני אומר ‘הכל בסדר, ברוך ה”…

ענת: כלומר, סימן שזה טוב.

אלי: המקסימום שאני יכול לכוון אליו בחיי זה שכולם יהיו מרוצים, יותר מזה? זה כבר באמת גדול עלי.

ענת: אתה יודע מה? אתה צודק, אבל אני חושבת שאנחנו הפסדנו. כי זה באמת פרק קטנצ’יק בפסקה אחת בדרך לדבר הגדול. האם הפסקה הזו הצליחה לבחור את קארין אלהרר לוועדה לבחירת שופטים ולכן האופוזיציה יצאה מרוצה? בוודאי. אבל האם הוועדה תתכנס? לא בטוח. האם יבחר נציג אחר מהקואליציה? לא בטוח. האם ייפתר הצינור הסתום הזה במערכת המשפט שבו חסרים עשרות תקנים לשופטים ולכן תיקים נתקעים שם שנים, ייפתר? לא בטוח. אז אני כן רוצה להסתכל על התמונה המלאה כולה ולא רק על הפוליטיקה הקטנה של מי כופף למי את היד, ובאיזה שעה זה היה ומה הוא הבטיח. בסוף, זה לא יקרה.

אלי: שרי, איך את רואה את הדברים?

שרי: טוב, הנה יש לי פתרון לענת. 80 תקנים חסרים? מחר בבוקר אני מסכימה שהם יאוישו, כלומר לא אני, ממשלת הימין על מלא. עם שופטים כרצונם. זה הרי לא ישביע את רצונו של אף אחד פה, בטח לא את האגף השמאלי של המפה. אז אני אומרת, המצב באסה, זה לא משנה מי ניצח ביום רביעי, המצב הוא ממש על הפנים.

כי תראו, קוראים על זה בספרים, שבא מישהו ומאיים על הצד השני בכל מיני הפחדות, ואז הצד השני עושה כמבוקשו ועושה את מה שהוא אומר לו. ואתה רואה בפרק הראשון שהוא מבקש ממנו ‘תעשה ככה’ וההוא מבוהל ועושה ככה,  ובפרק השני הוא אומר לו תעשה משהו אחר, ואתה אומר, מה הוא עושה? ואז אתה מגלה בפרק השלישי שבעצם עשו משהו שהפחיד אותו.

עכשיו, פה אנחנו יודעים כבר מהפרק הראשון בו נבחרה ממשלת ‘ימין על מלא’, ואמרתי את זה פה כבר בתוכנית של אחרי הבחירות, כשבאו והתלוננו על הממשלה, אמרתי: ‘תנו לה לעשות ניסוי של ‘ימין על מלא’. לא יצליח, תגידו, במדינת ישראל ימין על מלא זה לא טוב, זה גרוע. אבל תנו לה. אף אחד לא נתן לה, מהיום הראשון קצפו על כל מה שהיא עשתה, הפחידו אותה, סירוב, כלכלה, דיבורים עם אמריקה על זה שהממשלה הזו היא ממשלה גרועה, הוצאת דיבתנו בעולם רעה, ואז, ראש הממשלה שכן רוצה להיות שקול וממלכתי, לא שמאל ולא ימין אלא ממלכתי, מנסה להשביע את רצון אלו שמפחידים אותו ושיהיה שקט במדינה, כי סך הכל אתה לא רוצה תבהלה ובלגאן במדינה, והתוצאות הן על הפנים.

ואז אומרים, אהה, ראש הממשלה הוא שמאלן. אל תפחידו אותו, שבו בשקט, תנו לו לעשות את השגיאות של עצמו, או את ההצלחות של עצמו, במשך, אתם יודעים מה? נגיד תקופה של שנה. לא יהיה בסדר, תעשו מה שאתם רוצים. אבל תנו לו. ולא נתנו לו אפילו מאה ימי חסד.

ענת: הבעיה היא שזה יכול להיות נזק של שנים…

שרי: אני לא מכירה נזק שאי אפשר לתקן אותו…

ענת: זה לא בוא ניתן לילד סוכריה ונראה אם הוא יתנהג איך שהוא רוצה.

שרי: גם אני חשבתי בתקופת ממשלת השינוי שהם עושים נזק בלתי הפיך למדינה. ועדיין לא הפחידו ככה.

ענת: איזה נזק הם עשו?

אלי: בלתי הפיך? אבוד? אבוד לנו כאילו, שרי?

שרי: חוק גיור במתכונתו הקודמת, כמו שהממשלה הקודמת ניסתה לעשות הוא גרוע מאד. זה להיכנס לויכוח בין מדינה יהודית לדמוקרטית. וחוק הכשרות…

ענת: אבל היא לא עשתה את זה בסוף…

שרי: היא ניסתה לעשות הכל.

ענת: אבל היא לא עשתה פה נזק בלתי הפיך.

שרי: כי פעם הפריעה לה זועבי, ופעם הפריעה לה סילמן…

ענת: לא משנה, אבל היא לא עשתה פה נזק בלתי הפיך, זו תחתית השורה, שרי.

שרי: כי היו אנשים שלא אפשרו לה.

ענת: אבל פה הם יכולים להצליח, וזה נזק בלתי הפיך. מה תעשי עם זה אחר כך?

שרי: כי לדעתך ממשלת ימין על מלא זה נזק בלתי הפיך. אבל אני אומרת, אין משהו שהוא בלתי הפיך במדינה. תמיד יכולה לבוא ממשלה אחרת ולהחזיר את הדברים אחורה.

אלי: אבל הרגע אמרת שהממשלה הקודמת עשתה נזק בלתי הפיך.

שרי: אני חושבת שהממשלה הקודמת רצתה לעשות נזקים בלתי הפיכים. כולל אמירה לקחת אותנו עם מריצה למזבלה שלא שמעתי עליה גינויים…

אלי: אגב, היא לא היתה בממשלה הקודמת, היא היתה לפני…

שרי: ערב הקמת הממשלה הקודמת ועל ברכי האמירה הזו הוקמה הממשלה ואף אחד בממשלה, כולל בנט, לא חזר בו ולא התנצל בפנינו על האמירה הזו. והממשלה הזו ניסתה בוקר אחר בוקר לזרוק את המילה ‘יהודית’ ממגילת העצמאות. בעיני רוחי ככה ראיתי, וענת יכולה לחשוב שזה לא. אבל אני לא ראיתי אנשים שעשו פה דברים בלתי הפיכים כמו ללכת לארה”ב ולהגיד לה ‘הממשלה הזו גרועה’. או מחאת מילואימניקים.

ענת: למה זה בלתי הפיך?

שרי: כי כשחיזבאללה או החמאס או הג’יהאד האיסלמי חושבים שזו תקופה טובה לפגוע בנו, כי אנחנו מסוכסכים, כשבן אדם נרצח, זה בלתי הפיך.

ענת: אני רואה שהם שקטים דווקא.

אלי: שרי, אני רוצה לשאול אותך שאלה. באמת בכנות. אם היתה איזושהי ממשלה שמחליטה לגייס את בני הישיבות, ואת היית יודעת שאם את נלחמת בארה”ב בהחלטה הזו, אולי היא תשתנה, את לא היית הולכת להילחם בארה”ב בממשלה זו?

שרי: אבל אם נלחמתי בהחלטה הזו, אני לא יכולה לבוא ולומר, אתם רואים? הממשלה הזו היא ממשלה חרדית ו”איראנית”. את נלחמת, את עשית את זה! אתה מבין מה קורה כאן?

אלי: את נכנסת ל’אתם עשיתם לנו’ ‘אנחנו עשינו להם’. ואני שואל, רגע, אם זה משהו חשוב לך, שהוא בדמך, להם חשובה הרפורמה המשפטית,  אני לא מבין למה, אבל זה חשוב. אוקי? אז הם הולכים לכל מקום כדי לשנות את זה. כמו שאם זה היה חשוב לי או לך היינו הולכים לכל מקום לשנות את זה. מה זאת אומרת? זה בסדר שיקחו את בני הישיבות? או שיקחו לילדים את האוכל שלהם?

שרי: אבל אלי, אחרי שהם עשו את זה אתם לא יכולים לבוא ולצחוק על הממשלה הזו ולומר ‘ביבי שמאלן’, כמו שהקראתם פה בפתיח בטוקבקים.

אלי: לא, ביבי שמאלן זה טוקבקים ימניים.

שרי: ברור, בכל הצדדים חובטים בו. כי יש צד אחד של המפה שחובט בו בכלים שאפשר לדון אם הם לגיטימיים או לא, ואפשר לומר את מה שאתה אומר על הפגנות הקיצוניים אצלנו, שהם יצאו לרחובות בדם ליבם כי הם חשבו שהולכים לקחת את הילדים שלהם לצבא.

אלי: לא, אני שואל עליך. עליך! אם היה עובר פה חוק, שיגייס לך את הילדים?

שרי: אלי, אתה הרי יודע שכשהקיצונים יצאו פה להפגנות, וגם אז יכלו לומר שהם חוששים שיקחו להם את הילדים, הציבור החרדי לא עמד מאחורי זה.

אלי: אני שואל עליך. אם היו לוקחים את הילדים שלך לצבא, מה היה קורה?

שרי: אני לא הייתי עושה הפגנות כמו שהפלג הירושלמי עשה.

אלי: היו לוקחים את הילדים שלך לצבא והיית שותקת ונותנת להם ללכת לצבא?

שרי: אני לא אומרת שהייתי שותקת, אולי הייתי יורדת מהארץ, אבל אני לא מכירה אנשים שמאליים שנתנו לגיטימציה להפגנות הימין הקיצוני. לא מכירה. המשטרה חבטה בהם בחמת זעם. ואני אומרת, צריך להחליט אחת ולתמיד מהן הדרכים הלגיטימיות למלחמה בממשלה.

אלי: אני שואל את דעתך, שרי. אם היו פוגעים בך בדבר שהוא חשוב לך, לא היית הולכת לארה”ב לשנות את זה?

שרי: לא הייתי עושה דברים שהם לא לגיטימיים. לא ראיתי שהצד השני גינה את ההתנתקות ומדובר באנשים שניתקו אותם מביתם.

אלי: אני שואל עליך.

שרי: אותי לא ניתקו אף פעם מביתי, לא עמדתי בניסיון. בתקופת ההתנתקות ניתקו אנשים מהבית ולא ראיתי שהמחאה שלהם התקבלה כלגיטימית. והם המשיכו לשלוח את הילדים שלהם לצבא, במלחמת לבנון, יש דרכים לגיטימיות להפגין. אלימות היא לא דרך, נקודה.

אלי: שוב לא ראיתי ולא ראיתי, אני שואל עליך.

ענת: תני להשחיל מילה. אין פה אלימות.

אלי: אנחנו חייבים לסיים, אבל כל פעם כשאני שואל עליך את אומרת ‘הצד השני’.

שרי: יש דרכים לגיטימיות להביע מחאה. אני לא רואה את הדרכים בהם השמאל נוקט כדרכים לגיטימיות.