בהחלטה יוצאת דופן, חויב משרד הבריאות לפצות חולה סרטן ב-9.6 מיליון שקלים.
זאת לאחר שהשופטת ארנה לוי, מביהמ”ש המחוזי בתל אביב, קבעה בפסק דינה, כי בשל רשלנותו של הצוות הרפואי בבית החולים ‘אסף הרופא’, אובחן התובע רק כאשר הסרטן התפשט בגופו, בעוד שאם הצוות היה פועל על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, התובע היה מאובחן בשלב מוקדם של המחלה.
עו”ד דוד פייל ושיאן קוריאט, ממשרד עורכי הדין פייל ושות’, אשר ייצגו את התובע, טענו כי אילו החולה היה עובר את הבדיקה שאותה הומלץ לו לעבור, כבר ביום בו התלונן לראשונה על מיחושים בבטנו, קרוב לוודאי שהיה מבלה את שארית חייו כאדם בריא וחי חיים מלאים ומאושרים.
בפסק דינה, קבעה השופטת לוי, כי לא מדובר בחולה אשר הזניח את עצמו, או ככזה שלא היה ערני די הצורך למצבו הבריאותי. בנוסף, קבעה, כי גם רופא המשפחה שאליו פנה המטופל פעל באחריות, אך הרשלנות באבחון מחלתו של המטופל התרחשה דווקא בבית החולים שאליו הופנה.
על פי התביעה, בגיל 42, חש התובע, ששימש כמנהל רכש ומכרזים בחברת בנייה פרטית, בכאבי בטן יוצאי דופן. הוא פנה לרופא משפחה ששלח אותו לחדר מיון בבית החולים אסף הרופא.
בבית החולים נשלח התובע לאשפוז ולהשגחה, ובמהלך היום עבר בדיקת סי.טי. שבה התגלה ממצא מחשיד בכלייתו השמאלית, בגודל של כ-4 ס”מ. רופא מומחה מביה”ח ‘אסף הרופא’ שסקר את הבדיקה, המליץ על ביצוע בדיקת אולטראסאונד מכוונת לבירור טיב הממצא.
לדברי עוה”ד פייל וקוריאט, מסיבה לא ברורה, המלצה חשובה זאת – אשר על פי הרשומה נמסרה גם למנהל המיון – נתקלה בהתעלמות, והתובע שוחרר לביתו מבלי לבצע את הבירור הנדרש ומבלי שעודכן כי בבדיקות שעבר נמצא ממצא חשוד אשר דורש המשך בירור.
לדברי עוה”ד פייל וקוריאט, בשנת 2014, כשנתיים לאחר ביקורו של התובע במיון ‘אסף הרופא’, הוא החל לסבול מבעיות במערכת השתן ופנה לבירור, במהלכו אובחן גוש בקוטר 6.5 ס”מ, באותו המקום בו הודגם הממצא החשוד שנתיים קודם לכן. הגוש התברר כסרטן כליה אשר במהלך השנתיים שחלפו גדל, התפשט לוריד הכליה ושלח גרורה לריאה הימנית.
התובע עבר ניתוח דחוף לכריתת הכליה השמאלית ובהמשך גם מספר ניתוחים לכריתת גרורות בריאה הימנית.
במהלך השנים שלאחר מכן, התגלו אצל המטופל גרורה גם בריאה השמאלית, גרורה בלתי נתיחה בגודל 3 ס”מ בלב, וגרורות נוספות באגן ובעמוד השדרה. לפני כארבע שנים הודיעו הרופאים למטופל, כי מחלתו חשוכת מרפא וכי תוחלת החיים הממוצעת של חולים מסוגו, הינה כשנתיים וחצי. למרבה המזל תחזית הרופאים לא התממשה.
התובע, כיום בן 53, הוא אב לשני ילדים ומצוי במלחמה יומיומית למול סרטן גרורתי וסופני. הוא אינו מסוגל לעבוד למחייתו, עובר טיפולים רבים עם תופעות לוואי קשות ושבר כלי מהבחינה הנפשית.
לדברי עוה”ד פייל וקוריאט, הוא חי בידיעה שחרב מונחת על צווארו, ומודע לעובדה המצערת, שכל מסע הייסורים הזה יכול היה להיחסך ממנו אילו בית החולים ‘אסף הרופא’ לא היה מתעלם מהממצא החשוד שאובחן בעת ביקורו במיון.
בסמוך לאחר אבחון מחלתו, פנה התובע למשרד עורכי הדין פייל ושות’, המתמחה בהגשת תביעות רשלנות רפואית. עוה”ד דוד פייל ושיאן קוריאט הגישו בשמו של המטופל, תביעה נגד משרד הבריאות, המנהל את בית החולים ‘אסף הרופא’.
לדברי עוה”ד פייל וקוריאט, למרות הממצאים הברורים שהצביעו על רשלנות בית החולים, אשר לא עלה בידי בית החולים להתגונן בפניהם, ומצבו הקשה של התובע כתוצאה מרשלנות בית החולים, אשר אינו שנוי במחלוקת, משרד הבריאות ובית החולים בחרו לנהל משפט ארוך, שנמשך כ-6 שנים, מבלי להגיע לפשרה.
אך גם מאבק של שנים מסתיים יום אחד. לפני מספר ימים קיבלה השופטת ארנה לוי, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, את טענותיהם של עוה”ד פייל וקוריאט וקבעה: “בית החולים התרשל בכך שלא המשיך את הבירור עליו הומלץ ובשל כך אובחנה המחלה באיחור של שנתיים”.
השופטת לוי דחתה את ניסיון משרד הבריאות לטעון כי למטופל קיים אשם תורם למצבו, ואף קבעה כי קיים קשר סיבתי בין רשלנות הצוות הרפואי ב’אסף הרופא’ לבין אובדן סיכויי ההחלמה של התובע, בשיעור העולה על 50%.
קביעתה של השופטת לוי התבססה על שתי חוות דעת מומחים שהונחו בפניה, האחת מטעם התביעה, והשנייה מטעם מומחה משרד הבריאות.
בשלב הסיכומים, ניסה משרד הבריאות להתנער מחוות דעתו של המומחה מטעמו, ולטעון בנושא “סיכויי ההחלמה” טיעונים הפוכים, אך השופטת לוי ביקרה את המהלך במסגרת פסק דינה, ודחתה אותו.
לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובע, העמידה השופטת לוי את תוחלת חייו של התובע על 8 שנים מיום מתן פסק הדין. להערכתה, התובע יכול היה להשתכר שכר חודשי בגובה כ-35 אלף שקלים, אילולא נאלץ להפסיק לעבוד בתחילת 2019 בשל מחלתו.
בהתחשב בקיצור תוחלת חייו של התובע ובפגיעה הקריטית בהכנסתו, כמו גם בגין מצבו הקשה שמחייב עזרה והוצאות רבות, חייבה השופטת לוי את משרד הבריאות בפיצוי התובע בכ-9.6 מיליון שקלים.
סכום זה נקבע, בין היתר, על סמך הפסדי שכר ופנסיה בסך מוערך של 6.6 מיליון שקלים.
כמו כן, כללה השופטת בפיצויים גם 700 אלף שקלים, בגין כאב וסבל. בנוסף, הוכללו בפיצויים גם שכר טרחת עורך דין, וכיסוי הוצאות משפט.