האירוע הכושל של עצרת הזיכרון ‘אשכבתיה דמרן’, שנערך בר”ח אלול ב’בנייני האומה’ בירושלים, הותיר את ראשי תנועת ש”ס חבולים ומדממים. רק כך ניתן להסביר את ההיסטריה האופפת את ההכנות לקראת האירוע שיתקיים בהיכל ‘ארנה’ בירושלים, שיחתום את שרשרת עצרות הזיכרון המתקיימות ברחבי הארץ – רובן הגדול בהצלחה.
הפקת הלקחים מהעצרת של ר”ח אלול, בה נראו יותר כיסאות בצבע אדום מאשר אנשים, צוברת תאוצה, ונראה שבש”ס לא מזניחים שום פרט בדרך לעצרת שתתקיים לזכרו של הגר”ע יוסף זצ”ל.
ההכנות מזכירות היערכות ליום בחירות, כאשר כל המנגנון של התנועה מכוון ליעד אחד: למלא את 11 אלף המקומות באצטדיון החדש.
למרות שבאופן רשמי עצרות התשובה של ש”ס מאורגנות כולן מטעם רשת ‘אל המעין’, באופן מעשי מי שאחראי עליהן הוא מנכ”ל התנועה, חיים ביטון, שלקראת העצרת הראשונה – זו שנכשלה – נטל פיקוד, בצורה כזו שלמנכ”ל ‘אל המעין’ משה אילוז לא נותרה עבודה.
זו הסיבה שגם הטענות שנשמעו לאחר מכן, כולל באסיפה בהולה שהתכנסה במשרדי התנועה בהר חוצבים לאחר הכישלון, כוונו ברובן לעברו של ביטון.
יו”ר ש”ס אריה דרעי, נטל על עצמו את האחריות ואמר, בראיונות לכלי התקשורת ובמסיבת עיתונאים, כי מי שלא עושה אינו טועה, וכי בתנועה יפיקו לקחים.
מתברר כי אחד מהלקחים הוא שיתופו המלא של משה אילוז בהפקת עצרת הזיכרון ב’ארנה’.
אילוז, מודאג גם הוא מהאפשרות שהתנועה תכשל שוב, נכנס להילוך גבוה – אולי גבוה מדי. במכתב שמוען אישית אל כל מלמד ברשת הוא כתב:
“מלמד יקר!
תנועת אל המעין על כל פעילותיה ונסיפיה הוקמה ע”י אביר הרועים מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל.
בחודש אלול קיימנו עצרות התעוררות לזכרו, בכל עיר ועיר, במלאת אחד עשר חודש להסתלקותו לגנזי מרומים.
כידוע לכבודו, עצרות התעוררות ואמירת סליחות אלו היו מאז ומעולם קרובים מאד לליבו הטהור של מרן מאור ישראל זיע”א, אשר כיתת את רגליו ימים ולילות כדי להגדיל תורה ולהאדירה ולזכות כל יהודי באשר הוא.
כעת אנו חשים ביתמות הדור, ומרגישים שהוראתו האחרונה הייתה להחזיר עטרה ליושנה, ומחובתנו לכבדו בזעיר אנפין ולקיים עצרת התעוררות ענקית במלאות שנים עשר חודש להסתלקותו.
העצרת תתקיים בעז”ה ביום ראשון ד’ בתשרי התשע”ד (מוצאי צום גדליה) באולמי ארנה – מול קניון מלחה ליד אצטדיון טדי – ירושלים”.
עד כאן הלשון הרכה, מכאן לדברים הקשים:
“השתתפותכם בעצרת זו חובה, היות וזהו הפרויקט האישי של מרן מזה שלושים שנה. מלמד שלא יוכל להגיע, עליו להודיע לנו בכתב מדוע לא יוכל להגיע”.
הפקת לקחים ומאמץ הפקתי מעולה, או שידור לחץ מפני כישלון חוזר? כמו תמיד, בש”ס המפוצלת – תלוי את מי שואלים…