סרי מול לסרי: איש התקשורת ידיח את ראש העיר? • קרב רותח

1.

לא ברור כמה מועמדים יגיעו לקו הגמר בעיר הדרומית אשדוד. מה שבטוח הוא, שבכל הנוגע לציבור החרדי התסיסה הגיעה לקו רתיחה ועדיין לא ידוע איך מי הביצה יטוהרו וכיצד יתפזר הערפל הסמיך.

זה מול זה ניצבים שניים: האחד – יחיאל לסרי, ראש העיר המכהן מזה קרוב ל-15 שנים. השני – ברק סרי, לשעבר דוברו של אריה דרעי, יותר ממקורב ליו”ר ש”ס, איש שיודע לחרוך את האולפנים ולדברר על הצד היותר טוב את הציבור החרדי ואת ש”ס בפרט, ‘בן אדם’ וגם מוכשר.

אם ש”ס תתמוך בסרי באופן פומבי, כולל הצהרה רשמית של ‘המועצת’; פלוס אם אגודת ישראל על כל פלגיה (ליטאים בואכה גרודנה-אשדוד, ויז’ניץ, בעלזא, גור וויתר החצרות); פלוס תמיכת אחוז מסוים מהציבור החילוני, בהדגשה על תמיכה של כלל מצביעי ש”ס (נתייחס לכך בהמשך) – הוא ראש העיר הבא של אשדוד. נקודה.

בסקרים, זה נראה קשה מאוד במעוזי החילונים. אחרי הכל לסרי, ראש העיר, פעל לא רע לטובת שגשוגה של אשדוד, וענייני דת ומדינה לא ממש מככבים בראש מערכת הבחירות הקרובה בעיר.

כלומר, אם אגודת ישראל (בהדגשה על ‘כל’ אגו”י) תמשיך לתמוך בראש העיר (זיכרו נקודת פתיחה: קשה להדיח ראש עיר מכהן. לא בלתי אפשרי, אבל קשה מאוד), פלוס חלקים בש”ס פותחים במרד (מתחת לפני השטח או מעליו) – אין לברק סרי היתכנות לכבוש את הכיסא הנחשק.

כל כך פשוט, כל כך סבוך.

2.

נכון לעכשיו, באגו”י יותר מרומזים כי הם ממשיכים עם לסרי. מדוע, בעצם?

“נותן – יקבל”, אומר גורם באגו”י, שמספר כיצד לסרי פינק ודאג, ולכן אין שום סיבה לבגוד בו.

האם תמורת ‘ירידה’ של ש”ס מ’העץ’ בבני ברק עליו טיפסה, תוך רמזים כי אינה מחויבת ל’דיל’ הרוטציה הישן של גור ו’דגל’ (הפעם תורו של חנוך זייברט), כדאי לאגו”י לפנק עם תמיכה במועדף של ש”ס באשדוד (נזכיר, ש”ס טרם הכריזה רשמית, אבל לכל ברור שתרצה לראות את ברק סרי יושב על כס ראש העיר)?

ובכן, לא. גם כי לא בטוח שחנוך זייברט מתרגש מהמרידה הספרדית, וגם משום שאין סיבה שאשדוד תשלם מחיר על בני ברק. מה גם שבאשדוד לא מדובר רק במנדט של גור, כי אם בארבעה מנדטים של אגו”י. בקיצור, אומרים באשדוד, אין קשר בין השתים.

בשלב זה צריך להזכיר מה שקרה בערב הבחירות הקודמות וכעת אינו על הפרק ומהווה שינוי (לטובת לסרי): אז סערה אשדוד סביב קדושת השבת.

באותם ימים הגיעו אביגדור ליברמן ושות’ למתחם ‘ביג’ בעיר, מחה על שעיריית אשדוד אוכפת נגד פתיחת עסקים בשבת ומשגרת התראות ודוחות.

הימים ימי ‘חוק המרכולים’, הקרקע בשלה להצהרות, כביכול יש כפיה דתית ברחבי הארץ בכלל ובאשדוד בפרט. “זו טעות לחשוב שאין משמעות לחוק המרכולים – עיריות קיבלו פקודה להסתער”, הכריז.

זה לא שיחיאל לסרי החליט לפתע להטיל דוחות. הוא פעל במצב של אין ברירה, אחרי ש’המודיע’ הציג דרישה של רבני אשדוד לאכוף ולמנוע חילולי שבת, בהדגשה גם על ‘פאתי העיר’. כלומר, מתחם ‘ביג’ ו’סטאר סנטר’. וכשעל הידיעה חתומים חברי ‘בד”ץ רבני הקריות’, קשה למצוא ראש עיר שלא מציית בערב בחירות…

כשמתחם ‘ביג’ החל לפעול בשבת, דובר על פרישת יהדות התורה מהקואליציה העירונית. אבל בדיוק אז מצאה עצמה חסידות כלשהי באמצע בניית אחד ממוסדותיה, והתעורר חשש שהפרויקט ‘יתקע’. וכך, בבחירה בין ‘יבנה וחכמיה’ לבין שבת – הראשונה ניצחה.

וראש העיר לסרי, שקיבל לבסוף את תמיכת החרדים, התמודד במערכת בחירות לוהטת על רקע מלחמות דת ושבת, מה שהוביל אותו אל קו הגמר עם ניצחון ‘על הקשקש’ – 41 אחוזי תמיכה בלבד.

מערכת בחירות שקטה, מבחינה זו לפחות, עשויה להעלות את אחוזי התמיכה בריצתו. בתנאי, כמובן, שיש לו גם תמיכה חרדית, לפחות ברובה.

3.

אתם בטח לא ממש זוכרים מי העלה את יחיאל לסרי על כס ראש העיר, תוך הדחת צבי צילקר ז”ל, ראש עיר ותיק ואהוד.

היה זה בבחירות של 2008, כשלסרי, אז מ”מ ראש העיר, החליט להתמודד ולהדיח את ראש העיר שכיהן כבר קרוב ל-33 שנים. מי שדחף אותו למרוץ, בכל הכוח, היה נציג ש”ס דאז, עמרם כנפו, שהבטיח את התמיכה החרדית.

כשלסרי ניצח ברוב של 56% מקולות הבוחרים, בתמיכת כל הציבור המסורתי, הדתי והחרדי, הוא חש הכרת הטוב לכנפו ופינק אותו בתפקידים בכירים. במהלך השנים נרשמו סכסוכים רבים בתוך הרשימה, כולל פרישה של רובם (חוץ מכנפו, כמובן, שנותר נאמן לקואליציית ראש העיר אותו המליך), בדרכם אל האופוזיציה.

שנים חלפו. דרעי הפך שוב ליו”ר ש”ס ועשה סדר במפלגה המקומית, תוך שהוא מזניק אותה בבחירות האחרונות ללא פחות משישה מנדטים, הישג מדהים בכל קנה מידה.

זה לא היה קל. האשדודים של ש”ס הורגלו שהנציגים הם מינויים של חצרות רבנים, כאלו ואחרים, אבל דרעי עשה לזה סוף. כל נציג של ש”ס הוא ‘נציג של כולם’ היה המוטו שלו, שניפה מי שאינם אנשי עשייה ודרש מהנציגים לפעול ללא הפסקה.

אבל השוס היה כשהחליט להציב בעיר את יד ימינו דאז, בולדוזר עשייה בפני עצמו, אבי אמסלם. אבי נחשב יד ימין של יו”ר ש”ס עוד לפני ימי ‘מעשיהו’. בשנת 2000, כאשר אהוד ברק דרש להדיח את דרעי מתפקידו, בחר אבי להמשיך ולתמוך בנאמנות כמעט עיוורת, במי שהיה עבורו הרבה יותר מ’בוס’.

יחד עבר איתו את ‘שנות הרעה’ – השנים בכלא, והתקופה הקשה בה ניצב מבחוץ וראה בעיניים כלות איך ממלא אלי ישי את מקומו, יחד חווה את החזרה לש”ס, בימי השלישיה ישי-דרעי-אטיאס, עד שקיבל את שרביט הנהגת היחיד.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013 הטיל עליו דרעי משימה: התמודדות כחבר ברשימת ש”ס באשדוד. אפילו לא כיו”ר, תפקיד שהיה אז תפוס. זו השליחות שאריה הטיל עלי, ואני אבצע אותה באהבה ועל הצד היותר טוב, אמר לי באותם ימים.

חמש שנים אחר כך הוצב בראש הרשימה ומפלגת ש”ס בראשותו קיבלה 6 מושבים.

היום, הוא הקובע, והוא כבר שנים לא מצדד בלסרי, וזאת בלשון המעטה. הרעיון להזניק מועמד ‘מקורב לש”ס’ הגיע, ככל הנראה, מבית מדרשו, גם אם לא באופן רשמי.

אלא שכמו בכל מקום, גם בש”ס באשדוד יש חילוקי דעות, ויש הנשבעים: “תרשמי. בקלפי נצביע לסרי, ולא מעניין אותנו מה יגידו בש”ס או ב’מועצת’. אבי אמסלם לא יקבע לנו”.

4.

יכול להיות שדבר כזה אפשרי? שש”ס תריץ מועמד, ‘המועצת’ תתמוך, תצא ב’קריאת קודש’ להצביע לו, ויהיו ש”סניקים שיצביעו עם פתק אחר מאחורי הפרגוד?

לדעתי, ש”סניק נותר ש”סניק גם מאחורי תיבת הקלפי, נסתר מעין רואים, אבל מי יודע. יש הסבורים ש”תושבים שמתגוררים בחלק מהרובעים באשדוד הם לא הש”סניקים הקלאסיים שאת מכירה, כאלו שיצייתו ל’דעת תורה’. מבחינתם, לסרי ראש עיר מצוין, המריבות של אמסלם לא מעניינות אותם והם יצביעו כפי שיורה להם ליבם”.

האמנם? לדעתי, תלוי עד כמה ש”ס ‘תתאבד’ על זה. אם תחלק שם נרות שבת, קמעות, תמונות של מרן זצ”ל, כשכל זה ילווה בסלוגנים מרגשים של ‘אבא מביט מלמעלה’ ו’תקשיב לקול רבנים כדי שיהיו לך חיים טובים’ יש אפשרות שזה יתפוס בשטח.

ועדיין לא יהיה פשוט בלי תמיכת החרדים האשכנזים.

אלא שיש כלל אצבע: ככל שש”ס תתמוך חזק יותר ובקול יותר במועמד, חרדי או שלא, כך חילונים שלא מחבבים חרדים יברחו מהעגלה.

5.

יש רק תרגיל אחד שיכול לשחק לידי ש”ס, הגם שלברק סרי זה לא ממש יועיל.

נניח שש”ס מחליטה לתמוך במועמד חילוני שאינו ברק סרי, ונניח שהוא מנצח, כי יש לו תמיכה חילונית פלוס תמיכה ש”סית. ונניח גם שש”ס סוגרת איתו מראש על תפקידים של סגנים, ממלאי-מקום ושאר ‘תופינים’ ופינוקים, הכל במטרה להדיח את ראש העיר (נגיד על רקע יחסיו העכורים עם אישים בש”ס) – במקרה כזה נשארת יהדות התורה בלי כלום, למעשה. כלומר, היא בעצם תמכה בראש העיר שהפסיד. מה שקרה לה, לדוגמא, בירושלים, כשמשה ליאון נבחר ואגו”י נותרה עם הבחירה ביוסי דייטש.

האם קיים תרחיש כזה? על פניו, בפוליטיקה הכל אפשרי. זוכרים את הריצה של מאיר פרוש מול ניר ברקת? זוכרים כיצד חסידות גור היא שהביאה לניצחון המועמד החילוני? יש הטוענים, שגור עד היום מתחרטת על הרגע הזה, שהיא פעלה מתוך רגש נקמה ב’שלומי אמונים’, אבל לא חשבה מספיק לטווח ארוך (או שכן). מה גם, שבסיבוב שלאחר מכן, כשברקת התמודד מול משה ליאון, רבים טוענים כי גור חזרה על אותו דפוס הצבעה.

בקיצור, מדובר בהרפתקאה מסוכנת, שלא בטוח שאריה דרעי עשוי מחומרים שירצה לצאת אליה.

ועד אז לא נותר אלא להמתין להחלטתו: האם יריץ עד הסוף מועמד מטעם עצמו באשדוד, או שמא יחבור לראש העיר המכהן, יזמן אליו את אמסלם ויאמר לו: ‘תכבוש את האמוציות, זה מה יש, אנחנו צריכים להמשיך עם ראש העיר המכהן’ (כלל ברזל: אבי אמסלם תמיד יציית לדרעי), בעוד ברק סרי ימשיך לחרוך ובהצלחה את אולפני הטלוויזיה?

נמתין בסבלנות.