יאיר רביבו, ראש עיריית לוד, תיווך להשגת הפסקת איש בין משפחות הפשע בעיר.
בהסכם נכתב: “שני הצדדים מתחייבים ונשבעים על הקוראן להודנה, הפסקת אש שתחל היום מידית למשך שלושה שבועות עד ליום ראשון 2.7.23. כל צד מתחייב לשמור על שקט מלא ולקחת אחריות מלאה על אנשיו. אם תהיה בעיה, יש לפנות מייד לראש העיר, כדי לפתור את הבעיה”.
היום (שני) שוחח רביבו עם ינון מגל וחיים לוינסון ברדיו 103, והתייחס לצעד השנוי במחלוקת: “ההודנא שאני הייתי חלק ממנה באה כחלק מתסכול על אוזלת היד של הרשויות. מה שתסכל אותי השבוע, באותה משפחה, החליטו שני בני דודים שכל ערב הם מוציאים את הנשק ויורים צרורות, חלק מהכדורים נכנסו לבית של קולגה שלכם. התסכול היה שהיו כדורים, אני יודע מאיפה הבית שיורים, המשטרה עוצרת 13 מעורבים, ובית המשפט שחרר את כולם בבוקר.
“אותה משפחה במשך שנה יורה, אין אף כתב אישום, אף עצור עד תום ההליכים ואין אף נשק שנתפס. למה? בחסות דיני הראיות המקלים מאוד. היום דיני הראיות רוצים שהנשק יהיה על גופך, שיראו אותם בדיוק יורה ואין אפשרות”.
בנוסף, ביקש רביבו לציין: “ה’הודנה’ זה חלק מדפוס שהמשטרה נוהגת בו שנים וגם במקרה הזה המשטרה יושבת על התיק הזה חודשיים. יש נציג משטרה שיושב חודשיים עם אותה משפחה, מנסה להגיע ל’הודנה’, לא הצליח. פנו אליי נכבדי העדה, אמרו לי ‘נמאס לנו, בוא, תשב איתנו, אתה האבא של העיר לוד’. ב’הודנה’ יש כלל שאומר ששקט יענה בשקט. אין הרבה כלים למשטרה. יש כלל שקבעתי, כאשר משפחה יורה, למחרת בבוקר העירייה עם כל זרועותיה ובגיבוי המשטרה עושה להם ‘מי שברך’. זה גם מה שעשינו לאותה משפחה. הפשיעה הפלילית הרימה ראש, ואמרתי לראש הממשלה ‘אתה פספסת פה בגדול, היית מתחיל ברפורמת המשילות, היית מקבל קונצנזוס מימין ושמאל’. רפורמת המשילות בת דודה של הרפורמה המשפטית, היית מתחיל בזה, מחזיר את המשילות, את הביטחון האישי לאזרחי ישראל”.
כאשר נשאל על עמדתו בנושא הכנסת השב”כ לפעולה – אמר רביבו: “בכל הצניעות, אני הראשון שדורש את זה כבר תשע שנים. ואילו היו מקשיבים לי, כשביקשתי להיפגש עם ראש השב”כ הקודם, שנה לפני פרוץ שומר החומות, כשאמרתי שמשהו רע עומד לקרות בעיר שלי, אם השב”כ היה מקשיב לי שנה לפני פרוץ שומר חומות, אז יכול להיות שהיינו במצב אחר היום לגמרי. אני סוג של סיסמולוג חברתי, העיר לוד יש בה הכול ואפשר לזהות תהליכים הרבה לפני שהם קורים”.
על המשטרה אמר: “אנחנו מבינים שהיום ארגז הכלים של משטרת ישראל דל ועלוב, אין להם יכולת להילחם בפשיעה היום. הלוואי ויהיה להם, אני רוצה שיהיה להם. השב”כ צריך להיות כלי מדוד לתקופה קצרה עד שהמשטרה תקום על רגליה. היום למשטרת ישראל יש רק כלי אחד – לעצור את האנשים שמעורבים לדעתם בפשיעה, אבל ב־99 אחוזים מהמקרים הם משוחררים אחרי קפה של בוקר”.
בתגובה לאמירותיו ציין מגל כי כאשר דיבר עם השב”כ במהלך סוף השבוע האחרון, נוכח לדעת כי אין להם כוחות נוכח גל הטרור ששוטף את הארץ בחודשים האחרונים וכי הם אינם מעוניינים להיכנס לתוך אזרחי ישראל ומשפחות הפשע.
רביבו טען מנגד: “הם לא סיפרו לך על הפיל שבחדר. חלק גדול ממחוללי הפשיעה בעיר לוד הם סייענים שלהם, אז לא נעים להם או שהם לא יכולים בכלל. אני חושב שזה בין היתר, כי אני מכיר חלק גדול מגורמי הפשיעה בעיר.
“שאזרחי ישראל יבינו את האירוע – מדינת ישראל נלחמת עדיין על קיומה מול הטרור הפלסטיני, ואני אומר את זה בכאב, עדיין אם מדינת ישראל צריכה להציל נפשות מאירוע של פיגוע לאומני או להקריב את האנשים על מזבח הטרור הפלילי – היא כנראה תעשה את זה. יש פה סדרי עדיפויות במדינה, אם היו נרצחים 100 יהודים בטרור כנראה שהיו עושים משהו אחר, אבל מכיוון שמדובר באזרחים ערבים יש תחושה שאומרת ‘זה לא נורא, זה ביניהם'”.
הוא הבהיר: “כשאני ואחי שמנו אולטימטום שבוע שעבר, וראש הממשלה מאוד כעס, אבל שעה אחרי הטבח הוא אמר ‘רק השב”כ’. זו לא נוסחת קסם, פשוט לשב”כ יש שלושה יתרונות מובהקים על משטרת ישראל, ברמת ההרתעה, כשאתה שם את המילה שב”כ על השולחן – הפשיעה יורדת אוטומטית. יש הרתעה גדולה מאוד וראינו את זה בשומר החומות. כששב”כ נכנס לתמונה הוא הרגיע את העיר מיד. היתרון השני הוא החקירתי, יש להם יכולות שמגובות בחוק, יש להם כל מיני אלמנטים. יש לשב”כ טכנולוגיה.
“לפני שבועיים התבצע ירי בעיר, השב”כ חשב לרגע שמדובר בפיגוע לאומני, הוא התקשר אליי. אמרתי לו: ‘תגיד אתה יודע מי זה?’
“‘בוודאי שאני יודע'”, שיתף: “שנים אני מנסה לעלות את נושא המשילות, אתם יודעים מתי התחילו לטפל בפשיעה היהודית? שנים הם היו בפריפריה, כל משפחות הפשע, אמרו ‘זה לא אצלנו’. מתי הם התחילו לטפל כמדינה? כשהעבריינים היהודים התחילו לקנות דירות במגדלי היוקרה ולהתפוצץ שם. מי גר במגדלים? מקבלי ההחלטות, שופטים, עיתונאים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים, ואז התחילו לטפל. חלק גדול מהעבריינים, מהפשיעה הערבית בלוד, אומרים לי ‘לוד כבר לא מעניינת, גם לתל אביב נגיע’. אני אומר, תמתינו, עוד כמה שנים זה יגיע לכולכם”.
“לאן אנחנו הולכים?”, תהה מגל, ורביבו השיב: “אנחנו הולכים למה שנקרא ‘נמאס’. בן גביר סך הכל מתאמץ, תמיד מתקשר אליי, היום ארגז הכלים של המשטרה רזה מאוד, יש פחות שוטרים. עכשיו יהיו יותר כלים, יש תקציב מדינה, יש עכשיו משמר לאומי אבל תביאו עוד שוטרים. עיר כמו לוד, שני שוטרים בלילה, זה לא הגיוני. עיר כמו לוד צריכה 100 שוטרים בלילה. הולכים לזה שזה הפך להיות נושא חשוב, אני מקווה שלא ייכנס משהו אחר לסדר היום, פתאום הרפורמה המשפטית או חלילה מתיחות בצפון, יש שעת כושר לטפל במשילות? חייבים לטפל בה”.