הבעל עזב את ביתו – ונעלם בחו”ל. אשתו השיבה אותו הביתה. כיצד?

את הסיפור הבא, המתפרסם בעלון ‘קול ברמה’ סיפר הגר”י זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן, פעמיים בשבת האחרונה – פרשת ‘שלח’. האחת לפני קבוצה של 60 בנות שהגיעו לשמוע את דבריו בליל-שבת לאחר התפילה, ובאופרוף שערכה משפחה לבנם החתן.

הסיפור נסב על אדם בעל משפחה שהחל לצפות במכשיר אייפון, עד שירד מן הדרך, ולא הקדיש כבר תשומת-לב לאשתו ולילדים. בבוקר לא בהיר אחד קם ועזב את הבית, עשה לעצמו דרכון מזויף בו שינה את שמו – והמריא לפילדלפיה. כך גם גורמי המשטרה שהתערבו בפרשה לא הצליחו לזהותו ולאתרו.

אי אפשר לתאר את הצער, הבכי והמספד, שהשתררו בביתו כאן בארץ, כשהבעל הותיר את אשתו עגונה, והילדים נותרו ללא אב. ברם, ברגעים הקשים והמרים הללו קמה האשה ואמרה לילדיה: ‘ילדיי החביבים, אני הולכת לנקוט בדרכים שלמדונו חז”ל, ואעמוד בתפילה לפני השם יתברך, ואבקש ממנו שישיב לנו
את אבא לביתנו, כשהוא נקי מחטאים. אתם תראו שאצליח בכך בסייעתא דשמיא, ואל תדאגו יתר על המידה. אבא שלכם ישוב לכאן, והכל יהיה בסדר. כי אין דבר העומד לפני התפילה שאתפלל לאבינו שבשמים’.

ואכן, האשה עמדה ובכתה מדי יום לפני בוראה, והתחננה בלב שבור אל הקב”ה וביקשה שהעניינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

כפי שאמרנו, הבעל/האבא נסע לפילדלפיה, והתקבל שם לעבודה אצל גביר יהודי שתרם כסף רב למוסדות צדקה וישיבות. הגביר היה זקוק למתורגמן שישלוט בשפות עברית ואנגלית, ויוכל לתרגם עבורו את עשרות המכתבים המגיעים מדי יום למעונו ממוסדות ציבור.

והנה, יום אחד מגיע מכתב מארץ ישראל, ובו מובעת זעקה מפיהם של כמה עסקנים ידועים, המבקשים מבעל-הבית הגביר לתמוך בידיה של אשה עגונה, שבעלה עזבה והותיר אותה עם כל ילדיה, ובביתה אין אפילו לחם לפי הטף.

האיש-המתרגם יושב וקורא את המכתב בנוכחותו של הגביר, שהודיע מיד שהוא תורם סכום כסף גדול למטרה זו, כדי להחיות את לב העגונה ו’יתומיה’. בה-בעת מבחין הגביר שהמתורגמן שלו מחוויר ומאדים חליפות, צבע פניו משתנה מרגע לרגע, עד שהוא פורץ בבכי נסער.

מה קרה לך? – שואל הגביר; הרי הודעתי שאני תורם סכום כסף גדול למטרה זו! ואולי אתה בוכה כי נראה לך שהסכום אינו מספיק, אז הנה אני מוסיף עוד סכום למען העגונה וילדיה.

אבל המתורגמן ממשיך לבכות, ובכיו מתגבר מרגע לרגע. ‘חושבני שהשתבשה עליך דעתך’, אומר הגביר, ואינו מבין על מה נסוב הבכי, אבל הוא אינו מפסיק לבכות.

עד שהגביר החל לכעוס והוא מצווה על האיש שיספר לו על מה הוא בוכה, או שיעזוב את המקום…

המתורגמן קם וזעק: ‘אני הוא הבעל הרשע הזה שברח מאשתו, והשאיר אותה במצב הנורא הזה. המכתב שהגיע היום מתייחס אליי!’ הנוכחים היו המומים, והאיש המשיך ואמר: ‘אני נשבע כאן בשם ה’, שהחלטתי לחזור בתשובה, ולחזור לאשתי ולילדיי. היא לא תזדקק כבר לכסף מאנשים שיתמכו בה! אני מתכונן לשנות את דרכי ולהיות מעתה בעל ואבא טוב ‘ – – –

וכך אכן היה.

המתורגמן ארז את חפציו וחזר לארץ ישראל, וחיי המשפחה חזרו לתקנם.

“נלמד מכאן”, אמר הגר”י זילברשטיין, “מה הוא כוח התפילה, ועד כמה גדול כוחה של אשה בתפילה! אפילו במצב כזה, שלכאורה כלו כל הקיצין, והבעל ברח ועזב את המשפחה, עומדת לפנינו אשה חכמה ומשכלת ומרגיעה את ילדיה, ואף נוקטת בלשון הבטחה ומבטיחה להם שאבא יחזור.

“והנה הקב”ה שמע לתפילתה, ועשה כבקשתה. הבה נתחזק גם אנחנו בתפילה, ונדע שיש בכוחה לבטל את כל הגזירות הרעות, ולהביאנו לחוף מבטחים בכל העניינים”.