לראשונה: התגלו חלילים זעירים עתיקים, המחקים קולות דורסים

מאמר חדש מאת ד”ר לורן דאווין, פוסט דוקטורנט באוניברסיטה העברית ומרכז המחקר הצרפתי בירושלים (CRFJ) וד”ר חוסה-מיגל טאג’רו מאוניברסיטת וינה ואוניברסיטת ברצלונה, פורסם במגזין המדעי היוקרתי Nature Scientific Report, חושף כי כלים עתיקים נדירים להפקת צלילים, שנחשפו בעמק החולה, שימשו כמעין חלילים זעירים.

יתכן כי שמשו לצייד, מוסיקה או לתקשורת כלשהי עם העופות.

אתר עינן-עין מלאחה, הממוקם בעמק החולה בצפון הארץ, נחפר מ-1955 על ידי משלחות צרפתיות, ובשנים 2005-1996, על ידי משלחת משותפת של המרכז הצרפתי ורשות העתיקות, בראשות פרנסוה וואלא מהמרכז הלאומי הצרפתי למחקר (CNRS) וד”ר חמודי חלאילה מרשות העתיקות.

ביישוב מבנים מעוגלים ובבתי הציידים-לקטים נמצאו עצמות של מגוון בעלי חיים, ביניהם עופות.

במסגרת מחקר התרבות החומרית ומנחות הקבורה מאתר עינן-מלחה, ד”ר לורן דאווין, בדק בין היתר את העצמות של עופות שנמצאו במסגרת החפירה.

לדברי פרופ’ טל סימונס מאוניברסיטת וירג’יניה קומונוואלף, מדובר בעיקר עופות מים חורפים מעט דורסים.

ד”ר דאווין הבחין בסימנים על גבי שבע עצמות הכנף הזעירות של אגמיות מצויות וציפורי שרשיר. יחד עם ד”ר חוסה-מיגל טאג’רו, הם חקרו את טיב הסימנים וגילו כי מדובר בחורים זעירים ביותר שנקדחו על פני העצמות, החלולות מטבען.

במטרה לעמוד על האופן בו שומשו הכלים, יצר צוות החוקרים, בשיתוף עם חוקרים נוספים – אאורליה בורבון ואוליבייה טורני (CNRS) – רפליקות של הכלים המקוריים. במסגרת ניסוי שבוצע ברפליקה התגלה, כי הכלים מפיקים צלילים שונים והוסק כי מדובר בחלילים.

כאשר השוו בין צליל החליל לצלילי עשרות מיני העופות שנמצאו בעינן-מלחה, נמצא כי צליל החליל דומה לזה שמפיקים עופות דורסים – נץ מצוי ובז מצוי.

אחת האפשרויות כי מחזיקי החלילים התמקמו בקרבת עופות מים.

ניתן להניח כי העופות הדורסים, אשר שמעו את קריאת המשרוקית, התקרבו למקור הקול – דבר אשר גרם לעופות המים לעוף לכל עבר, ובכך להקל על תפיסתם.

צילום: ד”ר לורן דאווין ויולי שוורץ, רשות העתיקות

בנוסף, סביר להניח כי בכאוס שנוצר, ניצודו גם העופות הדורסים עצמם, שטפריהם שימשו, בין השאר, כעיטור – או לחירור עצמות ולהכנת משרוקיות נוספות.

“אחד הכלים נמצא בשלמותו, וככל הידוע הינו יחידאי בעולם במצב השתמרותו”, מספרים ד”ר לורן דאווין וד”ר חמודי חלאילה. “ההעתקים שהוכנו בדמותו, אפשרו את הפקת הצליל”.

ד”ר חלאילה מרשות העתיקות: “אם הכלי אכן שימש לציד, הרי שזוהי העדות הקדומה ביותר להפקת קול כאמצעי צייד. ברוב האתרים בני זמנו של עינן, כלים אלו הולכים ומתבלים, אך למרבה השמחה הם התגלו בסינון מים עדין וקפדני של הממצאים. הגילוי הזה מספק נתונים חשובים חדשים הנוגעים לשיטות הציד הקדומות”.

פרופ’ רבקה רבינוביץ, מהמכון לארכיאולגיה ומנהלת מדעית באוספים הלאומיים לטבע של האוניברסיטה העברית, שם נערכים המחקרים על שרידי בעלי החיים מהאתר עינן-מלחה, מציינת: “המחקר הנוכחי מצביע עד כמה חשוב לשמור את נכסי התרבות הנחשפים במהלך החפירות, אשר ממשיכים להניב תובנות וכיווני מחקר חדשים על התרבות האנושית, הן בשיטות חדישות והן בשיתופי פעולה בין חוקרים מדיסציפלינות שונות.”

פרופ’ רבינוביץ הוסיפה: “עופות מים נפוצים ביותר ומיוצגים על יד כל חלקי השלד, בעוד שהדורסים מיוצגים בעיקר על ידי הטופרים. החלילים נמצאו באתר בריכוזים מסוימים, כעדות לאזורי פעילות מסויימת”.