היהודי הזה הוא המייצג האותנטי של לומדי התורה ולא צייצנים למיניהם

בשבוע שעבר כתבנו כאן בכאב גדול על ביטויי השנאה הקשים שנשמעו בעת האחרונה כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות. הבענו תמיהה איך בני-אדם הרואים עצמם מוסריים והדוגלים בכיבוד האחר והשונה, מקבלים באדישות, או אף בתמיכה, ביטויים מזעזעים כלפי ציבורים שלמים.

בין התגובות שנתקבלו בעקבות המאמר היו כאלה שממחישות להפליא את דברי חז”ל מדוע בזמן הזה קשה להשמיע דברי תוכחה. כי כאשר האחד אומר לחברו “טול קיסם מבין שיניך”, הוא מייד מטיח בו בחזרה: “טול קורה מבין עיניך”. במקום להקשיב להערה, ואולי באמת לסלק את ה’קיסם’ התקוע בין שיניו, הוא עובר מייד להתקפת נגד ומצביע על מגרעותיו של מי שמעיר לו.

וכך היו שהחזירו את הכדור אל שומרי המצוות. גם מקרבכם יוצאים ביטויים קשים ולא ראויים. גם בעיתונים שלכם נכתבים דברים פוגעניים כלפי ציבורים אחרים. ברור שסגנון כזה של מלחמת בוץ אינו יכול להצמיח שום דבר טוב.

יהודי של תורה

האמת היא ששום ציבור אינו חף מחטא השנאה והפוגענות. אפשר להתחיל להשוות ולמדוד, אבל בתחרות הזאת לא יהיו מנצחים. תמיד יימצאו מי שישחררו את חרצובות לשונם או מקלדתם, ותמיד יהיו מי שיבליטו ויעצימו ביטויים קיצוניים וישחירו באמצעותם ציבור שלם.

השאלה היא מה אנחנו עושים בפועל ואילו ערכים אנחנו מנסים להנחיל. מי הם דמויות המופת שאנחנו מעמידים לנגד עינינו, ושאת אורחותיהם וסגנון דיבורם אנחנו מנסים לחקות.

הנה, בשבוע שעבר ליוו המוני בית ישראל למנוחות את רבי גרשון אדלשטיין זצ”ל, ראש ישיבת פוניבז’. בכל הכתבות שהתפרסמו עליו בלטה ההקפדה שלו על מידות טובות, דרך-ארץ, כבוד לזולת ואהבה גדולה גם למי שאינו הולך בתלם. לערכים האלה הוא חינך דורות של תלמידים, ולא חדל מלחזור עליהם שוב ושוב.

אולי היהודי הזה הוא המייצג האותנטי של לומדי תורה ומקיימי מצוותיה, ולא צייצנים למיניהם המתחרים זה בזה בעקיצות שהם יודעים לשלח לחלל האוויר? אולי הדמות שלו, יהודי בן מאה שחי את התורה וערכיה יומם ולילה, עד יומו האחרון ממש, היא תעודת הזהות האמיתית של יראי ה’ ומקיימי מצוותיו?

קריאת התעוררות

אתה רואה לפניך אדם שחי בפשטות אמיתית, מתרחק מכל מריבה ומחלוקת, וממחיש בדוגמה האישית שהוא מקרין איך צריך להיראות יהודי של תורה. נועם הליכות, עדינות, מתינות, התחשבות, הבנה עמוקה של נפש הזולת.

הדברים שהתפרסמו עליו אינם בבחינת הספד בלבד על אדם גדול, אלא קריאת התעוררות לכל אחד ואחת מאיתנו. את הדרך הזאת ראוי לכולנו לאמץ. לחפש את המאַחד. לראות את נקודות האור שביהודי שני. להיות זהירים בכבוד הזולת. לוותר גם כשאני צודק.

כן, גם לנו יש הרבה לתקן, אבל כל עוד אנחנו חותרים לתיקון המידות והמעשים, ושואפים להיות יהודים כפי שהתורה מצפה מאיתנו – יש סיכוי שנגיע ליעד.