רביב דרוקר: התמונות הללו כבשו את תשומת ליבי כהדיוט… איך מרגישה אשה שמוקפת ב-10,000 גברים? מה זה, שרי רוט? מה זה הדבר הזה?
שרי רוט: אני אגיד לך מה אתה רוצה להגיד ואתה לא אומר…
דרוקר: אני בדרך כלל אומר את מה שאני רוצה להגיד…
שרי: ובכל זאת. אתה רוצה להגיד, איזה מין אשה זאת, שכיסו אותה, והיא מפחדת אפילו להגיד, ‘עזבו אותי מהכיסוי הזה’. אתה מצייר…
דרוקר: את היית עומדת שם? תסבירי את האירוע. אף אחד לא הבין את האירוע. זה בארנה בירושלים, אולם של 10,000 או 12,000 מקומות, משהו כזה. הוא נראה מלא, כולם קופצים ומתלהבים, כי מה קורה? תסבירי…
שרי: זה מנהג חסידי, זו חתונה של נכדו של האדמו”ר מבעזלא, יש שם מנהג חסידי, בציבור הליטאי, אצלנו, לא נוהגים את זה, אבל אני יודעת לכבד מנהגים של אחרים ולא להסתכל על האשה הזו ככה.
דרוקר: אבל מה המנהג? תסבירי.
שרי: הכלה רוקדת עם החתן, יש ריקוד עם האדמו”ר, בעזרת חוט. עכשיו, כדי שהקהל לא יראה את פניה, מכסים אותה. ורביב, אל תגיד ‘איזה מסכנה, שכיסו אותה’, ו’היא מושפלת’…
דרוקר: היא מושפלת, שרי.
שרי: מאז שהיא ילדה היא חולמת על זה. היא מושפלת עכשיו, כי אנחנו מדברים עליה, פה. אבל היא חולמת על זה מגיל אפס.
דרוקר: היא חולמת על זה מגיל אפס??
שרי: כן, זו משאת חלומותיה…כן.
ברוך קרא: הנה, שרי, אני איתך, סוף סוף… היא לא מושפלת בשום צורה, זה המנהג…
דרוקר: איך אתה יודע?
קרא: אני לא יודע, אבל אתה גם לא יודע שהיא מושפלת.
דרוקר: אני לוקח שכל ישר. ומישהי שמכסים אותה בפומבי, מול עשרת אלפים והיא לא עדה בכלל למה שקורה…ולא יכולים לראות את פניה, היא מושפלת.
שרי: לא, רביב, יכול להיות שהסבתא שלך, או הסבתא של הסבתא שלך, היתה בכזה מעמד.
דרוקר: לא, לא, לא, אני מתנצל סבתא, שהיית צריכה לעבור את זה.
קרא: אני אומר שני דברים: אחד – היא לא מושפלת, זה המנהג של הפורום החסידי הספציפי הזה, יש להם הרבה מאד מנהגים, בצורות שונות. יכול להיות שיש משהו בליבה ואנחנו לא יודעים אותו, אבל אין סיבה להניח שהיא מושפלת. הדבר השני: אם אנחנו היינו קופצים בארנה,ב משחק נגד הפועל תל אביב, ככה, יש סיכוי שהיינו מנצחים…
דרוקר: אוקי, הצלחת לסגור את זה, בצורה מאד מוזרה…