שרי רוט לנתן זהבי: “אני מוצצת דם? הילדים שלי מוצצי דם? כן או לא!”
דרוקר: לפני כחודש הפגנה של המחאה בבני ברק, ואז מתחיל חרם על מאפיית אנג’ל מכיוון שיו”ר דיריקטריון אנג’ל, עומר בר לב, שבא כאיש מחאה, מגיע למחאה הזו וזה קרה כ-200 מטר בערך ליד ביתו של גדול הדור הרב אדלשטיין, שזה עתה נפטר. חודש יש מאבק אדיר מאחורי הקלעים, שמסתיים במכתב הכניעה.
ממכרת: כל מה שאתם צריכים לדעת על הנזק של סיגריות אלקטרוניות
מנכ”ל המאפייה והבעלים ירון אנג’ל כותב ש”יו”ר הדירקטוריון השתתף כאדם פרטי ולא במסגרת תפקידו, היינו אמורים להבהיר זאת לאחר קיומה של ההפגנה ולהביע צער בשמנו. השתיקה שלנו התפרשה כפגיעה נוספת, אנו מתנצלים על ששתקנו עד כה, השתיקה לא נועדה להיות ‘שתיקה כהודאה'”.
ועומר בר לב גם מפרסם מודעה, כלומר זו השפלה על השפלה: “התכוונתי להבעת עמדה אישית ובודאי שלא לפגיעה ולהתרסה נגד גדול הדור. לא הייתי מודע לתחושת הפגיעה, בוודאי שהייתי נמנע מכך, ועל כך אני מביע צער ומתנצל מקרב לב. אני רואה בלומדי התורה ערך חשוב במסורת ישראל ולא נגד זה הפגנתי”.
שרי רוט, תחזרי לקנות לחם אנג’ל?
שרי: תראה, החרם הזה בא מלמטה. כלומר, לא היה מישהו שארגן אותו, כלומר איזה משרד שאמר אני מארגן. דיברתי בתקופה האחרונה עם הרבה אסטרטגים ושאלתי: למה אנג’ל, למען השם, לא מתנצלים וגמרנו? למה הם צריכים את כל זה?
נתן זהבי: למה שהם יתנצלו?
שרי: עזוב למה, הם הרי התנצלו בסוף… אז למה לא לעשות את זה מהתחלה?
נתן: זו בושה!
שרי: עזוב מה דעתך על זה, אני שואלת, מבחינה אסטרטגית, אם אתם כבר יודעים שבסוף תתנצלו, למה חיכיתם?
דרוקר: אני איתך בשאלה! בהתחלה זה היה נראה שהנה, החילונים אומרים אנחנו נראה לכם מה זה חרם חרדי…
שרי: ברור שלציבור החרדי יש כוח קניה ענק, זה משהו שבא מהלב של בן אדם, שמרגיש שפגעו ברגשותיו, לא משנה עכשיו אם זה בצדק או לא, אם התכוונו לפגוע או שלא. אני חושבת שמה שקרה להם זה שכשנפטר גדול הדור והם הבינו שגם הציבור החילוני מעריך את אישיותו…
דרוקר: לא, אל תגזימי…
זהבי: הציבור החילוני לא מכיר את הרב. הציבור החרדי מכיר את הרב.
שרי: אז אני מכירה הרבה מאד חילונים שאמרו, לתכונות האלו של הרב אנחנו מתחברים.
דרוקר: הטענה שלהם היתה, שהמכירות שלהם רק השתפרו כי החרדים קונים לחם בפיקוח, לחם זול, והחילונים קונים את הלחם היקר. מתברר, שזה לא מה שקרה.
שרי: ברור שלא, אם זה היה מתכון מנצח הם לא היו חוזרים בהם…
דרוקר: נתן, הם עשו טעות שהם התנצלו?
זהבי: בוודאי שעשו טעות. תראה מה עשו לגלית גוטמן. מה היא אמרה? היא אמרה מה שחושבים אחוז גבוה מאד של החילונים. אולי הביטוי לא היה מתאים.
שרי: אז היא התנצלה על זה שהביטוי לא היה מתאים…
זהבי: אבל זה מה שאנשים חושבים! ואומרים!
שרי: אתה באמת חושב שאני מוצצת דם? שאנחנו מוצצי דם?
זהבי: תראי…
שרי: כן או לא! אני מוצצת דם?
דרוקר: חס וחלילה…
שרי: אני שואלת את נתן, אתה אני יודעת שלא תגיד דבר כזה…
דרוקר: אני עונה בשמו של נתן…
שרי: גלית גוטמן אמרה עלינו מוצצי דם. החרדים מוצצי דם…
זהבי: את חרדית?
שרי: כן!
זהבי: עד עכשיו לא ידעתי…
שרי: אז הנה תדע, אני מוצצת דם? הילדים שלי מוצצי דם?
דרוקר: חס וחלילה.
שרי: אז על זה היא התנצלה…
-
הוא עצבני בגלל שהוא מזדקן בתל אביב ולהזדקן בתל אביב זה לא כמו להזדקן בירושלים
