ליטל שמש: עם חידוש השיחות בבית הנשיא על הרפורמה המשפטית בניסיון להגיע להסכמות, קורא ח”כ אביגדור ליברמן לחברי האופוזיציה “לא לנהל הידברות או כל שיתוף פעולה עם האופוזיציה”. אז מי עוד נשאר שם בשיחות?
מוטי קסטל: התכתשות בתוך האופוזיציה בנושא, כשיו”ר האופוזיציה יאיר לפיד קורא לכל חברי האופוזיציה להתלכד סביב מועמדותה של קארין אלהרר, מהמחנה שלו. גורם בכיר מהמחנה הממלכתי מתדרך זמן קצר לאחר מכן ומאשים את יאיר לפיד, בלא פחות מ’גניבת סוסים’ – על כך שהוא רותם את העגלה לפני הסוסים ומפצל את הקולות בתוך האופוזיציה.
במפלגת ‘העבודה’ מתמודדת גם אפרת רייטן, שהודיעה על כך בישיבת סיעת ‘העבודה’. והאירוע הביזארי והמעניין הזה קורה, כשגורם בכיר בקואליציה אומר לנו: ‘אם לא תהיינה הסכמות עד ה-15 ביוני אנחנו נמנה שני! נציגים בוועדה לבחירת שופטים. כלומר, כל האירוע הזה באופוזיציה הוא אירוע סרק והמשמעות היא שהאירוע לקראת פיצוץ.
אבל כל הדבר הזה קורה לא היום, אלא לפני שבועיים, כאשר הקואליציה פונה לאופוזיציה ומבקשת דחייה בהסכמה של הרכב הוועדה לבחירת שופטים. ואז ראש האופוזיציה לפיד וחברי האופוזיציה מודיעים ‘לא, אנחנו מתנגדים בכל תוקף’. שם למעשה כבר נגזר גורל השיחות. אז הצדדים ישובו ויתכנסו בבית הנשיא, כאשר עד היום נפגשו ב’יד בן צבי’ ובכל מיני מקומות בתל אביב, והשאלה הגדולה היא איך ייראו השיחות. האם תתפוצצנה מיד או שתהיה בחדר איזו שהיא אווירה של המשך הדיבורים. בשורה התחתונה, התאריך מתקרב ולפי כל ההערכות שאנחנו שומעים, השיחות האלו לא מובילות לשום מקום.
ליטל שמש: לפיד קורא לאופוזיציה להתאחד סביב קארין אלהרר כמועמדת האופוזיציה, ח”כ אפרת רייטן מציעה גם היא את מועמדותה, עקיבא, יש שני נציגים של הכנסת, אחד של הקואליציה אחד של האופוזיציה?
עקיבא ביגמן: כן, תראי, יש כאן שני אירועים מקבילים בעצם, אחד של הקואליציה אחד של האופוזיציה. האירוע הראשון שכמובן כולם עוסקים בו זה הויכוח הגדול בין הקואליציה לאופוזיציה על הרפורמה,כשבעצם כינוס הוועדה לבחירת שופטים שהוא הדד ליין הראשון והמעשי שלה כי פה צריך להגיע להסכמות. מקובל כמובן שממנים אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, אבל משתמשים בדבר הזה כאיזה שהוא מנוף אולי לקצור הישגים בבית הנשיא.
במקביל יש פה אירוע פנים אופוזיציוני כשהאופוזיציה מתווכחת בינה לבין עצמה מי יהיה הנציג שלה. אגב, צריך לומר שבעבר אפילו מינו נציגים מתוך מפלגות מאד קטנות באופוזיציה. אורי אריאל למשל היה שלב מסוים באופוזיציה והוא כיהן כנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, כשבעצם יצא ששני נציגי הכנסת היו ימניים. כלומר לא בהכרח צריך הסכמה של האופוזיציה מי יהיה נציגה, היו תקדימים לזה בעבר. מעניין מאד לראות לאיפה זה יתפתח.
ליטל: שרי, בינתיים בני גנץ אומר, ‘לפיד לא תיאם איתי את המתמודדים שלו’.
שרי: טוב, יש מספיק בלגאן גם לקואליציה וגם לאופוזיציה, כי גם אתמול בקואליציה היה אירוע של כן או לא תיאם איתי, וזה היה בתוך המפלגות החרדיות. אז היום זה מלחמות לפיד-גנץ, שהמלחמות שלהם לא התחילו אתמול בבוקר, אנחנו יודעים שיש ביניהם חילוקי דעות מתמשכים מאז שכחול לבן התפרקה לחלקים ובפרט לאחרונה על רקע הסקרים בהם בני גנץ עם הגישה הממלכתית שלו מוליך ויאיר לפיד קצת מדשדש מאחורה. אך טבעי הוא שתהיה ביניהם מחלוקת, את יודעת, זה צרות של עניים, ואצל הקואליציה זה צרות של עשירים. אבל עדיין, לא מכירה פוליטיקה ללא תככים אז זה לא מפתיע.
ליטל: וגנץ בכל מקרה אומר היום שהוא לא מסתפק בדחיה של החקיקה אלא מתכוון לדרוש התחייבות שתהיה בהסכמה. גם נתניהו אומר היום בישיבת הסיעה ‘הרפורמה לא מתה’ אבל ‘אנחנו עושים כל מאמץ בהידברות כדי להגיע להסכמות רחבות’. וצריך לומר, אנחנו שומעים את המסרים האלו כבר שבועות ארוכים, אין ממש קצה חוט לאופטימיות.
עקיבא: כן, תראי, אין לאף שחקן תמריץ בעצם להגיע להסכמות. לבני גנץ וליאיר לפיד אין שום סיבה לתת לליכוד הישג, בטח לא הישג בהסכמה, בקונצנזוס, להעביר איזה שהוא מהלך לאומי, גדול, מהסוג הזה. הם משחקים פה על הזמן, כולם צריכים להציג את עצמם כמשתפים פעולה עם הנשיא ועם היוזמה של הנשיא כי מי שיהיה סרבן הוא זה שיפסיד מהמהלך הזה, אבל לאף אחד אין שום סיבה להוביל את המהלך הזה לתוצאה מוצלחת.
בני גנץ רואה בסקרים, הוא משחק את המבוגר האחראי הממלכתי, והוא מרויח מזה בענק. אין שום סיבה שהוא יפסיק את הדבר הזה. הליכוד היה מאד רוצה להגיע להסכמות על משהו, אני לא חושב שמישהו יתן לו את התענוג הזה, ואנחנו נראה את השיחות האלו נמשכות עד שהן יידחו באיזה שהוא אופן בתקווה שזה יגיע לפיצוץ מבוקר, אם לא ליותר מזה. אבל רפורמה בהסכמה קשה לראות שיוצאת מהמצב הנוכחי.
ליטל: שרי, עכשיו כשעבר התקציב, והממשלה אפשר לומר התייצבה, זה לא מוציא קצת את הרוח מהמפרשים מהרצון של האופוזיציה להפיל את הממשלה?
שרי: לא, כי לא נמאס להם, ואגב, גם כשהליכוד היה באופוזיציה לא נמאס להם לרגע אחד להפיל את ממשלת השינוי, והם עבדו שעות נוספות בעניין הזה גם אחרי שעבר תקציב, להזכיר לך. אני חושבת שכל שבוע שבו יש המשך הידברות בבית הנשיא טוב לקואליציה כי ההפגנות הולכות ונמוגות, המספרים של המפגינים הולכים וקטנים ואני חושבת שזה רווח נקי, שאפשר לזקוף אותו לזכות הנשיא ובית הנשיא. אני לא יודעת אם הנשיא התכוון לכך, אבל זו התוצאה. כשבעצם ברחובות אנשים פחות מגיעים.
סביר להניח שברגע שיכריזו רשמית על קיצן של השיחות האלו וסוף ופיצוץ אז באותו שבוע כן נראה את הרחובות מלאים. אני לא יודעת אם יגיע רגע כזה, כי תמיד נתניהו יגיד, לא לא לא, אנחנו עדיין רוצים להמשיך לדבר ודיבורים אפשר לדבר הרי עד אין קץ, גם ארבע שנים – ותמיד למצוא תירוץ על מה עכשיו אנחנו מדברים ומה עכשיו על הפרק.
וגם אם שבוע אחד זה כן יקרה, אני חושבת שאת הבום שהיה פעם בהפגנות לא יהיה קל להם להחזיר. כך שנתניהו יכול לרשום לעצמו ‘וי’. האם הוא באמת ירצה להחזיר את הרפורמה המשפטית כפי שהיא? כפי שיריב לוין יצר אותה? לא נראה לי. נתניהו לא עשוי מחומרים כאלו של להיות פיל בחנות חרסינה ולעשות צעדים כאלו…
ליטל: גם צריך להגיד שהוא כרגע מבין שהדבר הזה כעת מעכב לו דברים אחרים שהוא מנסה להשיג…
שרי: כמו הגעה לבית הלבן, הסכם עם סעודיה, אולי מתקפה באיראן.
ליטל: והשאלה באמת לאן הדבר הזה הולך, האם יגיעו לאיזו שהיא פשרה על כל הצדדים?
שרי: כי מצד שני יש גם קואליציה ימנית פנימית מאד, שמושכת לכיוון הרפורמה? איך הוא יתמודד עם זה? לכן הוא ראש ממשלה ואני חושבת שהוא עשה את זה בהצלחה כל כך הרבה שנים, ניתן לו את הצ’אנס…
ליטל: לך יצא לדבר עם מישהו שם בסוד העניינים, מישהו שנמצא בשיחות בבית הנשיא שיכול לחלוק משהו? לשפוך קצת אור על מה שקורה שם? האם יש איזה שהוא קצה חוט להבנות?
שרי: יצא לי לשוחח גם מהצד הזה, וגם מהצד השני, ובשני הצדדים אומרים לי אנחנו מחכים לרגע הפיצוץ, אנחנו יודעים שיגיע רגע הפיצוץ, אנחנו לא יודעים מתי הוא יבוא. לשני הצדדים ברור שכשיגיע רגע הפיצוץ יצטרכו לעשות משהו, האופוזיציה אומרת נצטרך להוציא יותר אנשים לרחובות, האם היא תצליח? אני לא יודעת. הצד של הקואליציה מאד רוצה שתצא משם איזו שהיא פשרה, אבל אל תשכחי שהצד הימני יותר בממשלת נתניהו, ה’ימין על מלא’ מה שנקרא, לא נמצא בבית הנשיא, הנציגים שלהם לא הגיעו לבית הנשיא. ואם תשאלי אותם, הם רוצים רפורמה הרבה יותר מלאה, משהו שלא נראה לי שהנציגים שהקואליציה שלחה לבית הנשיא יכולים לספק להם.
ליטל: גם צריך לומר, עקיבא, נתניהו הרויח שקט בזכות המבצע המוצלח בעזה מצד ציבור הימין, שירצה כעת לדרוש גם תוצאות בעניינים המשפטיים…
עקיבא: כן, הציבור ירצה לראות תוצאות ולא רק הציבור גם המרכיבים של הקואליציה רוצים את הדבר הזה, דורשים את הדבר הזה, זה ממש משבר קואליציוני במובן הכי פשוט של המילה, זה לא רק עניין תיאורטי של הישגים מול הציבור. ונתניהו מנסה למעשה לתמרן את הדבר הזה, ראינו שבחורף הוא למעשה נתן לאותם גורמים בממשלה להוביל את הרפורמה עד הסוף, הוא חשב כנראה שהם יצליחו לבצע את זה, הוא הבין שלא.
איך הוא ינהל עכשיו את המתח הזה זו שאלה גדולה, אני מניח שהוא מתחבט בשאלה, הוא צריך למצוא את הדרך בין סמוטריץ’ בן גביר והסיעות החרדיות שרוצות דברים מהסוג הזה, מה שנקרא ‘ימין על מלא’ או ‘רפורמה על מלא’ לבין השאיפה הטבעית שלו לשקט תעשייתי ולקדם דברים בתחום מדיניות החוץ. הוא צריך למצוא את שביל הזהב פה, אני לא יודע איך הוא יצליח לעשות את זה, גם בתוך הליכוד יש קולות שרוצים לקדם את הרפורמה, יריב לוין שם את כל הקרדיט הציבורי שלו על הרפורמה הזו ויש לו כוח גדול בתוך המפלגה.
יש פה סוגיות מורכבות מאד מבחינת ניהול האופורציה הזאת, ואני בטוח שנתניהו היה שמח מאד אם שנים שלושה ארבעה חמישה ח”כים ממפלגות אחרות היו מחליטים להצטרף לממשלה שלו, זה היה נותן לו מרווח תמרון שאין לו והוא תקוע בסיטואציה הזו. מה הוא יעשה? זו השאלה הגדולה לחודשים הקרובים.