מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ”ל, ראש ישיבת פוניבז’ בבני ברק, ונשיא מועצת גדולי התורה של ‘דגל’ נפטר הבוקר (שלישי) במרכז הרפואי ‘מעיני הישועה’ בבני ברק.
מאז פטירת מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל בחנוכה שנת תשע”ח, מונה לנשיא ‘המועצת’ והנהיג את הציבור הליטאי יחד עם מרן הגר”ח קניבסקי זצ”ל – ולאחר פטירתו, היה למנהיג הציבור הליטאי.
הגרי”ג זצ”ל נולד בב’ באייר תרפ”ג (1923) בעיירה שומיאץ, הממוקמת סמוך לסמולנסק שברוסיה, לגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר, ולמרים, בתו של הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובקה. נקרא על שם סבו הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, בעל ‘בן אריה’ על הש”ס.
אמו השיגה תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה שגוי לבניה, כך שיהיו רשומים כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי ולא ילמדו בבית ספר בפיקוח היבסקציה.
למד תורה מפי הרב זלמן לייב אסטולין, חסיד חב”ד – שהיה אז בחור בן 13 – בתמורה לכך שאביו הרב צבי יהודה לימדו תורה. בעקבות מחלתה של אמו בטיפוס, נשלח עם אחיו הצעיר, לימים הגאון רבי יעקב אדלשטיין לדודתו, הרבנית רבקה צביה פז, בעיירה קלימוביץ’, שם גידלו הרב החב”די הגאון רבי משה אקסלרוד, רב בערים ברוסיה וארץ ישראל, והוא שלחו ללמוד תורה בסתר אצל הרב מרדכי אליהו שניאור, חסיד חב”ד אף הוא.
שם גם קיבלו האחים את הבשורה על פטירת אמם ע”ה.
בחודש ניסן תרצ”ד (1934), הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ. באותה תקופה ניהלה סבתו הרבנית רייזל את משק הבית וגידלה את האחים, כדי שאביהם יוכל ללמוד תורה. בחודש אייר תרצ”ד עלה עם משפחתו באנייה ‘נובו רוסייסק’ בהפלגה מאודסה לארץ ישראל.
בל”ג בעומר הגיעה המשפחה לארץ ישראל. המשפחה נסעה לירושלים, שם ביקרו את הרב איסר זלמן מלצר ואת הרב אברהם יצחק הכהן קוק שלמד יחד עם סבם, הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין (בן אריה) בישיבת וולוז’ין.
פיסת היסטוריה מעניינת: רישום מ1934 של עליית הילד גרשון אדלשטיין, בן 8, יחד עם בני משפחתו. מתוך אתר ארכיון המדינה@archivesil pic.twitter.com/deC10nl0fQ
— יאיר שרקי (@yaircherki) May 30, 2023
באלול תרצ”ד, לאחר מספר חודשים של נדודים בין קרובי משפחה, קבע אביהם את מושבו ברמת השרון, שם שכרו דירה ששימשה קודם לכן כלול תרנגולים, והתגוררו בה בתנאים קשים. האחים יעקב וגרשון ישנו על הרצפה.
כיוון שברמת השרון לא היה בית ספר דתי, האב למד עם בניו בבית בישיבה על ארגזי תפוזים מחוסר ריהוט. הם למדו גמרא עם רא”ש ורי”ף, ובחלק מהמסכתות גם טור ובית יוסף. בשבתות למדו רמב”ם על נושאי המסכת.
בנוסף ללימודי הקודש שלמדו עם אביהם, הם למדו גם חשבון, דקדוק ואנגלית, שהייתה השפה הרשמית אז, אותה למדו ממורה מיוחד שנשכר על ידי אביהם..
בשנת תרצ”ה נבחר האב לרב המקום. באלול תש”ב נשלחו הבנים לישיבת לומז’ה, לאחר הפצרותיו של הגרי”ג. הם הגיעו ברגל מביתם לישיבה בפתח תקווה בא’ אלול ולא ידעו שהזמן התחיל יום קודם לכן. המשגיח הרב אברהם אבא גרוסברד, אמר שכבר אין לו מקום בשבילם. מזכיר הישיבה שלמה זלמן מוזס פגש אותם והזמינם לישון בביתו, עד שנמצאו להם מיטות בישיבה בראשית חודש חשוון. בהוראת אביהם הם הצטרפו לחבורתו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי.
כעבור שנה נישא אביהם בשנית לרחל, והוא ביקשם לשוב, בנימוק שמעתה עול הבית מוטל על הרבנית והם לא יצטרכו לבטל תורה, והאחים שבו לסדר הלימוד עם אביהם.
האחים נמנו על ששת התלמידים הראשונים של ישיבת פוניבז’, שנוסדה בחורף ה’תש”ד והשתכנה אז בבית הכנסת הליגמן בבני ברק. שני האחים הצעירים השתכנו בביתו של הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, שהשכיר לרב כהנמן את חדר השינה היחידי בבית.
מייסד הישיבה, הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן, מינה את הגרי”ג ללמד תלמידים פליטי שואה שהגיעו למוסד היתומים ‘בתי אבות’, ובשנת ה’תש”ו מונה למסור שיעורים לתלמידים הצעירים בישיבה.
בשנת תש”ח נישא להניא רחל ע”ה, בתו של הגאון רבי יהושע זליג דיסקין, רבה של פרדס חנה (נפטרה בי”ד בתשרי תשס”ב), כשאת השידוך הציע החזון איש. ובאותה השנה מונה על ידי הרב כהנמן לר”מ בישיבה.
לאחר פטירת אביו, ב-כ’ בחשוון תשי”א (1950), התלבט האם ליטול עליו את תפקיד רבה של רמת השרון, אך מאחר שכבר היה בעל תפקיד בישיבה ולאור סירובה של אשתו לעקור מבני ברק, הוטל התפקיד על אחיו הגאון רבי יעקב אדלשטיין.
בישיבת פוניבז’
באמצע שנות ה-90 התגלעו מאבקי ירושה בישיבת פוניבז’. על פי פסיקת בית דין בעניין, החל הגרי”ג אדלשטיין בחודש אייר תש”ס באמירת שיעור כללי לבני הישיבה מדי יום שני, ובכך הפך למעשה לראש ישיבה יחד עם הגאון רבי ברוך דב פוברסקי. לאחר מכן הצטרף אליהם הרב שמואל מרקוביץ.
בשל המחלוקת שפרצה הוביל הגרי”ג אדלשטיין את פיצול הישיבה לשתיים.
בשנות התש”ס הרחיב את שיעוריו היומיים גם לימי בין הזמנים ומאז מסר שיעור מדי יום ביומו בביתו. בימי שלישי מסר שיחה לתלמידיו בביתו, השיחה הודפסה באלפי עותקים בעלון “דרכי החיזוק” היוצא מדי שבוע.
לאחר פטירת אשתו בי”ד בתשרי תשס”ב, ייסד שיעור בסדר טהרות בביתו במוצאי שבתות, לעילוי נשמתה.
הרב אדלשטיין שמש כבעל תוקע בראש השנה בישיבה בעשרות השנים האחרונות, ואף תקע אצל החזון איש שנה אחת.
בהנהגת הציבור הליטאי
בשנת תשס”ג (2003) צורף למועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה.
אחרי פטירת מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל החל להנהיג את הציבור הליטאי ואת מפלגת דגל התורה, לצד הגר”ח קנייבסקי זצ”ל. בין היתר היה אחראי לניסוחים השונים של חוק גיוס בני ישיבות וכתב חלקים מהמכתבים הרשמיים של מועצת גדולי התורה. כמו כן נחשב למנהיג עולם הישיבות וכיהן כנשיא ועד הישיבות.
בזמן מגפת הקורונה כתב מספר מכתבים על הזהירות מהנגיף ואמר כי הרצון להקל בהנחיות הם ניסיון שצריך לעמוד בו, כמו כן כינה את מי שאינו נזהר “מזיק” ועודד את הציבור להתחסן. בזמן גזירות הממשלה הוא קרא לציבור להתחזק בלימוד התורה ובמידות טובות.
החל מפטירתו של רבי חיים קנייבסקי בשושן פורים שנת תשפ”ב נחשב למנהיג של הציבור הליטאי ודגל התורה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש פנתה חסידות בעלזא לרשת החינוך העצמאי בבקשה להכניס את מוסדותיה לרשת בשל מחסור בתקציב, הרשת סירבה לבקשה, בטענה כי הרב אדלשטיין מסרב להכניס את תלמודי התורה לרשת, בתגובה לסירוב הציעו אנשי החסידות למשרד החינוך מתווה לפיו תלמודי תורה שילמדו לימודי ליב”ה יתוקצבו על ידי הממשלה לפי הישגיהם, ומוסדות שיצטרפו לתוכנית ולא יעמדו בכך לא יענשו,
בתגובה הורה הרב אדלשטיין לנציגי דגל התורה, כי אם חסידות בעלזא תיכנס למתווה, המפלגה הליטאית תרוץ בנפרד מאגודת ישראל בבחירות קרובות, לאחר מספר שבועות של משה ומתן, הסכימו אנשי חסידות בעלזא שלא להצטרף למתווה, בתמורה לכך שאחרי הבחירות תלמודי התורה יקבלו תוספת תקציב.
בשנת 2023, לאחר רעידות האדמה בטורקיה ובסוריה, הסביר בשיעורו השבועי כי הן נועדו לעורר את החרדים ליראת שמים ולימוד המוסר.
בפגישה עם שגריר ארצות הברית תום ניידס התבטא כי העלייה להר הבית אסורה ליהודים בכל השנה, ובפרט בתקופה רגישה בה המצב המדיני מתוח, ועל המדינה לסגור את הר הבית בפני יהודים.
הרב אדלשטיין התנגד לוועדת הרבנים לענייני תקשורת הנשלטת על ידי חסידי גור, משום ש הוועדה הקיימת חוסמת על דעתה תכנים רבים הנצרכים לציבור החרדי ללא התייעצות עם מנהיגיו. עם זאת לא הקים ועדה חלופית.
עמדותיו
הגרי”ג תמך בהחדרת הלימוד לתלמידים על פי דרכם הטבעית. לדבריו, לרוב הלומדים מתאים ללמוד בקצב יותר מהיר, ואילו הלימוד העיוני והאיטי אינו מתאים לרובם ועל כן רבים מהם אינם חשים סיפוק בלימודם.
לדעת, רכישת הבקיאות והרחבת היקף הידע הם בסיס הכרחי לסברות ישרות, והבנה נכונה של הסוגיות התלמודיות וגורמת לסיפוק רב יותר ללומד. במענה לשאלת אנשי ‘לב שומע’, אמר כי בחור שאינו נהנה מלימוד העיון עליו ללמוד בקיאות, זאת על אף שהדבר יגרום כי רוב הישיבה תלמד בצורה זו, בנמקו כי גם בישיבת וולוזי’ן למדו דף ליום.
ראש הישיבה מעודד את המחנכים ליצור קשר אישי עם התלמידים, אותו הוא רואה כבסיס לחינוך הילד לחשקת התורה. ראש הישיבה ראה בלימוד ספרי מוסר חובה גמורה, והגדיר אותו כ”פיקוח נפש רוחני”.
הוא שלל התנהגות קיצונית הפוגעת ביחסים הטבעיים של האדם עם סביבתו.
בשיחה לאברכים אמר: “לפעמים בני אדם מתנהגים שלא כפי טבעם הישר מחמת חשבונות וטעויות שונות, וכגון מי ששקוע בלימודו ואינו רוצה לדבר דברים בטלים, עד כדי כך שאינו שם לב להתייחס כראוי לבני ביתו ולסובבים אותו. היה מעשה באברך שהיה שקוע מאוד בלימוד, ולא דיבר שום דברים בטלים, וכשהיה חוזר לביתו היה אוכל ונח ומיד חוזר לתלמודו. והעירו לו כי לא זו הדרך, אלא צריך להתעניין בשלומם של בני ביתו, ולתת יחס למי שזקוק לזה, והתחיל לעשות ככה, ומאז נהפכו חייו לחיים מאושרים. כל אדם שהוא בעל משפחה, משועבד לבני משפחתו, וצריך להקדיש להם זמן, ולשמוע מאשתו את מה שרוצה לספר ולומר לו, וכבר אמרו (קידושין מט, ב) תשעה קבין שיחה נטלו נשים, ומצרכי האשה שיהיה לה עם מי לדבר את ה’תשעה קבין'”.
בשנת תשע”ב התבטא במהלך שיעור: “גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר. מה זה לאומיות? אהבת העם. חילונים בצבא מוסרים נפשם על הצלת אחרים. מה, זה לא “הרוגי לוד”? אם החילוני מוכן למסור את נפשו יותר מהחרדי, הוא יותר גדול ממנו”.
הוא ראה בשיטת החזון איש לראות את החוזרים בשאלה וב”נושרים” תינוקות שנשבו ואנוסים, ולכן התנגד להרחקתם מהבית או לגעור בהם. וקרא לנהוג בהם ב”כבוד וידידות”, ושלא למחות בהם על חילולי שבת ואף לממן לבנות נושרות בגדים שאינם צנועים, בכדי שישארו בחיק המשפחה, ועל ידי כך שיראו את אהבתם אליהם יחזרו למוטב.
הוא מייעץ לגברים המתקשים בשלום בית עם האשה לפעול לפי קו מנחה אותו הוא קורא “לשתוק ולכבד”. כלומר, הגבר צריך לשתוק כאשר אשתו מביעה תרעומת או כעס עליו, ולא להגיב בכדי לא לפתח מריבה, וכן לכבד אותה בכל מצב ובכל זמן, ובכך יחיו בני הזוג חיי אהבה מאושרים.
בנוסף, הוא מרבה לומר בשיחתו השבועית, שגם אם אחד מבני הזוג כועס על השני, אסור להרים את הקול על השני. על ידי ההתגברות הזאת אדם יכול למנוע מעצמו לכעוס הן בזוגיות והן בין כל אדם לחברו.
משפחתו
אחיו, הגאון רבי יעקב אדלשטיין, היה רבה של רמת השרון. אחיו הגאון רבי שלמה אדלשטיין – ראש ישיבה בצרפת ומראשי מהדורת רמב”ם פרנקל, גיסו הגאון רבי ראובן יוסף גרשונוביץ, נישא לאחותו פסיה – היה ראש ישיבות חמדת שמואל בחמד וישיבת הנגב בנתיבות. אחותו שושנה רבקה נשואה להרב יצחק דוד ברייטשטיין. אחי אשתו הם הגאון רבי שמעון משה דיסקין שהיה מרבני ישיבת קול תורה, והרב יוסף דיסקין שהיה מראשי ישיבת תפארת ציון.
בתו מאירה נשואה לגאון רבי דוד לוי, ר”מ בישיבת פוניבז’, ובעבר בישיבת רבנו חיים עוזר.
חתנם הרב מאיר פלאי, ר”מ בישיבת נחלת בנימין במודיעין עילית.
חתנם הרב אהרן וייס, ר”מ בישיבת מיר מודיעין עילית.
בנו הגטון רבי צבי יהודה, חתן רבי שאול ברזם, ומראשי ישיבת אורחות תורה בבני ברק.
בנו הגאון רבי בצלאל, ראש ישיבת אהבת אהרן בבני ברק.
בנו הגאון רבי ישראל, חתן רבי צבי רוטברג ור”מ בישיבת בית מדרש עליון בבני ברק.
בתו בילה נשואה לגאון רבי אברהם ישעיהו אדלר, ר”מ בישיבת רבנו חיים עוזר.
בתו שושנה נשואה לגאון רבי איתמר גרבוז, מראשי ישיבת אורחות תורה בבני ברק.
חיבוריו
הערות וביאורים על סדר הרמב”ם. יצא ב-תשע”ב ונערך על ידי תלמידיו.
הערות וביאורים על הש”ס.
משנת תש”ס בערך החלו תלמידיו להדפיס את שיעוריו. במסגרת זו הופיעו:
שיעורי רבי גרשון, על המסכתות שנלמדו בישיבת פוניבז’.
שיעורי הגרי”ג, שיעורי רבי גרשון אדלשטיין על מסכת יבמות בבא קמא בבא מציעא.
קונטרס מוחזקות ותפיסה, ב’ חלקים, בני ברק תשס”ט.
ממגד גרש ירחים, שיעוריו על המסכתות שנלמדו בישיבת פוניבז’.
זכרון יעקב, שיעורי רבי גרשון אדלשטיין (ורבי ברוך דב פוברסקי) על פרקים ב’,ג’,ח’ של מסכת בבא בתרא.
אסיפת שמועות
ראש השנה, יום כיפור, סוכות.
חנוכה ופורים.
קניני התורה.
דרכה של תורה, בענייני דרך הלימוד.
קונטרס דעת מבינים, על דרכי הלימוד.
פתגם המלך, על חג הפורים.
ענני כבוד, על חג הסוכות.
חותמו של כהן גדול, על ימי החנוכה.
ואם אתה עושה כן אשריך, שיחות שנמסרו על ידו בליל הושענא רבה בקהילת שערי תבונה בשכונת רמות.
בשנת תשע”א החלו לצאת שיחותיו המוסריות בגיליון “דרכי החיזוק”, שם פורסמו הדברים שנאמרו על ידו מדי שבוע בוועד בביתו. כמו כן הובאו בגיליון שיחותיו החודשיות בישיבת פוניבז’.
במסגרת זו יצא במהדורה פנימית ספר הכולל שיחות ומכתבים בשלל נושאים תורניים והשקפתיים, וכן יצא לאור ספר באנגלית ערוך על סדר פרשיות השבוע. בשנת תשע”ח יצא לאור ספר דרכי החיזוק – פרקי הדרכה שנערך מתוך שיחותיו, בחנוכה תשפ”ב יצא לאור כרך נוסף, דרכי החיזוק – ענייני ציבור, בו נאספו הוראותיו והדרכותיו בענייני הנהגת הציבור כפי שנמסרו בשיחותיו וכמענה לשאלות.