ה’געלט’ של שס, העליהום על משה גפני, והשמלה של שרה נתניהו

1.

פגשתי אותו ליד מזנון הח”כים, פרצופו היה נראה מבואס. הוא אמר שלום רפה, לא כרגיל.

לא ויתרתי. מה קרה שאתה צונן היום? תהיתי באוזני הבכיר באופוזיציה.

אה, לא לא, הוא מיהר לחייך, אבל איכשהו החיוך נראה מעושה.

עצוב בגלל התקציב שעומד  לעבור הלילה? תהיתי.

ואז הוא פצח בנאום תובנות מרשים, שכלל נבואות זעם על מה שצפוי לכולנו בחודשים הקרובים. “תרשמי לעצמך, חודש יולי יהיה הסוף של הקואליציה הזו. הכלכלה תקרוס, אנחנו פשוט לא נעמוד בצ’קים שרשמו לכל מרכיבי הגוש הזה”, אמר.

ומה אז יקרה? המפגינים ישובו להפגין ברחובות?

“זה אתם שתצאו להפגין. מפגיני השמאל יכולים לעמוד במצב הכלכלי, הם ישרדו, הם עובדים, מכניסים משכורות הביתה, אבל אתם החרדים עניים יותר, לא תחזיקו מעמד עם המשכנתאות והריבית וכל מה שיקרה פה במדינה”.

נדבר ביולי, הבטחתי.

2.

במסדרון אחר פגשתי ח”כית, גם היא מהאופוזיציה, אבל בכירה פחות. לא יו”ר מפלגה.

תקציב? היא רק שמעה את המילה ופצחה בנאומי ה”אתם לא לומדים ליבה”, “אתם בעיה ועול על כלכלת ישראל”. והייתה גם תוספת: “אפילו חסידי בעלזא הסכימו ללמוד ליבה”.

זה לא שלי אין נאום מוכן לשליפה. נאום ה”בנים שלי לומדים תורה” ו”יש אימהות חרדיות שהחלום שלהן הוא שהבן ילמד תורה כל חייו, לבן כזה אין צורך בלימודי ליבה”.

ובעיקר הדגשתי: “אתם לא יכולים להתוות לנו את המתווה החינוכי לאורו יצעדו ילדינו” ו”בכפייה רק תשיגו תוצאה הפוכה”.

זה לא שהיא הסכימה איתי, אבל לדעתי אין הסברה ששבה ריקם.

3.

ליד חדר סיעת ש”ס חלף ח”כ, גם אותו שאלתי על התקציב. הוא צחק: “למה תקציב? ‘געלט’ תגידי…”

כשאומרים את המילה ‘געלט’ זה באמת מעורר אסוטיאציות של ‘כספי החלוקה’, כמו בירושלים של לפני 100 שנה, או מצג של ‘שנוררים’ וקבצנים.

אבל לשבחה של ש”ס ייאמר שלאורך כל הדרך בואכה בנק התקציב היא שתקה. החל מהקודקוד דרעי וכלה באחרון הח”כים. איש מהם לא דיבר על דרישות, לא איים באולטימטום. הם פשוט נהגו בשכל וקיבלו הרבה. לא שמעתם על זה, רק משום שהם נהגו בחכמה ולא העירו דובים מרבצם.

אילו רק  ח”כי אגו”י היו נוהגים בדרך זו, גלי הסתה אולי היו נמוכים יותר. גם ב’דגל’ שתקו, ואחרי אישור התקציב לא תשמעו אותם (כמעט) מנופפים בהישגים של עולם התורה, אבל זה לא ממש עזר להם. פליטת הפה של משה גפני על התרומה לביגוד של נועה קירל הובילה  גם אותם אל עמוד התלייה של התקשורת.

איך הוא מעז לראות ולבקר אותה? אולי למד מהשומר הניצב בפתח משכן הכנסת ומסרב להכניס פנימה מי שאינו לבוש מספיק? ואז נזכרתי איך אבירי חופש הביטוי התנפלו על שרה נתניהו, כשהגיעה פעם לאירוע השבעת הכנסת לבושה בחולצה בצבע גוף, שנדמתה להם כאילו היא בלי. מה לא עשו לה.

אבל עזבו. זה ה’מושקה’, וכל מה שיגיד יהיה ראוי לביקורת.

4.

הוא ביקר את גופה של נועה קירל, נשמעה מרב מיכאלי מצליפה בגפני שהעז לבקר את (היעדר) לבושה של נועה קירל.

ואני, לא יכולתי שלא לחזור 10 שנים לאחור, לאירוע השבעת הכנסת בשנת 2013. שרה נתניהו הופיעה במשכן לבושה בשמלה שנראתה לחלק מכלי התקשורת ‘לא הולמת’ את האירוע.

בעמוד הפייסבוק של כלי תקשורת מוביל מיהרו להעלות לדיון הגולשים צילום מסך מהשידור הישיר של ההשבעה – ושאלו: “שרה נתניהו הגיעה לטקס פתיחת משכן הכנסת בשמלה מעוררת מחלוקת”.

היו כלי תקשורת שהעצימו את רמת ההשפלה והוסיפו מושגים כמו שמלה של “מועדון לילה בביירות” או ניתחו את משקלה, כדי לקבוע האם הוא מתאים (או שלא).

קולן של ארגוני הנשים לא נשמע אז. לימור לבנת, אז עדיין חלק מהליכוד, יצאה להגנתה: “ושוב, במחזוריות קבועה, עליהום על שרה נתניהו. והתירוץ הפעם – השמלה. שמלה! כמה שוביניסטי, רדוד ונמוך… כל אישה באשר היא אישה, וללא קשר לשיוכה המפלגתי או לטעמה האישי בלבוש, אמורה לחוש עלבון… יש משהו מאוד עצוב בכך שבמקום לקיים ויכוח ענייני עם ראש הממשלה בוחרים להשתלח פעם אחר פעם ברעייתו. יש משהו מאוד עצוב בכך שביום שבו הושבעו לכנסת מספר שיא של 27 נשים מוכשרות, רבות מהן פמיניסטיות, דווקא ביום זה יש מי שבוחרים להשתלח באישה באופן שטחי, רדוד וצהוב”.

ובעיתון המזוהה עם השמאל, הוקדש אז ל’אירוע’ טור שלם. הנה כמה פנינים ממנו: “כך או כך, התחושה הלא נוחה מתעצמת לנוכח נתון אופנתי: בחזית השמלה השקופה לכאורה שולבה בטנת בד בגוון גוף. במלים אחרות, זו לא היתה חשיפה לשם ראווה, אלא מראית עין של לבוש חושפני. אז לשם מה בעצם?”

אבל כשגפני העז לומר משפט, ספק ברצינות ספק בבדיחותא, זה כבר היה פתאום יותר מדי. מה שהוא חטף.

5.

ואז, התכנס ‘גוש הימין’ באולם ‘ירושלים’ לחגיגת קדימון, לפני ההצבעה על התקציב.

מי שטוען כי נתניהו לא לומד משגיאות העבר לא ראה אותו אתמול, זורח מאושר, מרעיף 10 טון של חנופה לעבר כל מי שחשוד כממורמר.

טפיחה על השכם של השר יצחק גולדקנופף, מילים טובות ל”אריה שלנו” ולמוישה גפני, לחיצת יד חמה לשר דודי אמסלם, עוד תשבחות על ראש השר בן גביר, שבלעדיו לא היינו זוכים להגיע לערב הזה, והיו שבחים גם לסמוטריץ’ (“עשית את זה בצורה מצוינת”), ואפילו אבי מעוז זכה למילה טובה.

אם למד נתניהו משהו מהשנים האחרונות הלא פשוטות שהיו מנת חלקו, זה שלא כדאי להרגיז יותר מדי אנשים, יתר על המידה. כי בסוף, הם ימתינו לך בסיבוב. כמו שחיכה גדעון סער, שהקים את תקווה חדשה יחד עם עוד אחד שספג והחזיר מכה – זאב אלקין. שניהם יחד, וכל אחד לחוד, מלווים בשאשא ביטון שהמתינה  לעת נקמה – שלחו אותו לשנה וחצי כואבת באופוזיציה.

לא עוד. נתניהו של 2023 כבר יודע שאסור להכאיב לאנשים יותר ממה שהם מסוגלים לספוג. ויפה שעה אחת קודם להרעיף עליהם מחמאות.