מגלית גוטמן ועד חריש: האם איבדנו שליטה על השסע הזה? צפו בפאנל

ירון אברהם: עשרות חרדים קיצונים מישיבה סמוכה הגיעו השבת לג’ימבורי שפתוח בשבת, בעיר חריש. לפחות שנים מהם תקפו את הנוכחים במקום, ביניהם ילדים ונשים. הם קראו ‘שבעס’, ‘שבעס’.

ציפי שרעבי, תושבת חריש, נפצעה באירוע.

ירון: טוב, חברים, אני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל. איבדנו שליטה על השסע הזה? למישהו יש מילים אופטימיות?

שרי: אני רוצה קודם כל להדגיש שמדובר ב’פלג’, והכתב שלכם היה מספיק הוגן כדי להדגיש את זה. זה פלג קיצוני מאד, שאני לא מזדהה עם מעשיו, זו קבוצה קטנה שם בעיר חריש, ואגב, יש חרדים שלא רוצים לגור שם, בגלל הדבר הזה. הבן שלי הוא אחד מהם, הוא משכיר דירה שם ושוכר במקום אחר.

אף אחד לא מעוניין לגור במקום שיש בו מריבות, הוא לא התחנך באופן הזה, אני גדלתי בילדותי במקום חילוני ועד היום הזה שכנים חילונים מגיבים לי בפייסבוק תגובות אוהבות. זה לא אמור להיות ככה, מה שקורה  בחריש, אני לא מכירה בהשקפה החרדית מישהו שאומר שצריך להגיד לחילוני מה לעשות בשבת, אין דברים כאלו, ובטח לא להרים יד על בן אדם, זה מצמרר אותי בכל קנה מידה.

אבל, אנחנו יושבים באולפן ערוץ 12 אז בוא נגיד ירון, בהשלמה לדברים, שגם הדברים שנאמרו ביום שישי על ידי גלית גוטמן ראויים לכל מחאה. בואו נהיה הוגנים. זה ראוי למחאה, וזה ראוי למחאה. יש שסע, כל הצדדים תורמים לזה את חלקם ואנחנו תפקידנו להיות הקול השפוי שמוקיע את הקיצוניות בכל הצדדים.

ירון: אגב, רק צריך להגיד אנחנו מגנים את זה, וגינינו את זה, ערוץ 12 גינה את זה והיא התנצלה והוזמנה לשימוע…

שרי: נכון, נכון, אתה רואה שאני כאן. לא יודעת אם ההתנצלות הייתה מספיק חביבה, אבל דבריה גם לא משקפים.

ירון: והלוואי ובפלג הקיצוני הזה שאת מתארת, הלוואי והיינו שומעים את הפוליטיקאים החרדים מתנערים מזה כל כך מהר. הלוואי!

אביב בושינסקי: דבר ראשון יש הבדל בין אמירה מטופשת שהתנצלו עליה לבין מעשה אלימות…

שרי: שזה רק לא יגמר ברצח של חרדי… אביב, אני די חוששת.

אביב: המתח הזה היה תמיד. אני לא מקל ראש בזה,  היה קולנוע אדיסון שהיו שם הצתות עוד בשנות ה-90 וכביש 4 וכביש בר אילן שאני כעיתונאי לשעבר סיקרתי את האלימות שהיתה שם, ופרשת המשחן שכמעט הפילה ממשלה ומטוסי ה-F15….

שרי: להפיל ממשלה זה צעד פוליטי מחאתי לגיטימי… אבל לא להרביץ לאשה ולגרום לה לגבס!

אביב: דיברתי על מתח.

שרי: מתח תמיד היה. זה ודאי.

אביב: הבעיה שלי היא אחת. כשגלית גוטמן אמרה את הדברים כל המערכת הפוליטית מצד מסוים, כולל ראש הממשלה שמצא זמן לגנות…

ירון: קפץ על זה כמוצא שלל רב…

אביב: בדיוק. כאן, הצד הזה של ראש הממשלה, ממלכתי, ואחרים, לא פצו פה וצפצפו… זה כל ההבדל.

שרי: אתה יודע מה? אני הייתי צריכה לפנות היום לחברי הכנסת החרדים לבקש גינוי, אפילו לא חשבתי על זה. אתה צודק.

ירון: אגב, היית פונה וכנראה הם לא היו מגיבים…

שרי: לא, לא בטוח בכלל. זה חלף מתחת לרדאר. אני לא חושבת שמול הקיצונים האלו הם יטאטאו מתחת לשטיח. לא נראה לי.

עו”ד עופר ברטל: אני נולדתי בפתח תקווה, זה פרט חסוי בעברי… שכונת מחנה יהודה. הייתי צריך להישאר אלוף ג’ודו כדי להישאר בחיים. אבל אם אנחנו רציניים, בפתח תקווה היו מלחמות רציניות מאד בין חילונים לדתיים על רקע פתיחת בית קולנוע בליל שבת והדברים נעלמו לאט לאט והגיעו להבנה, כפי שצריך להיות. יש היום ראש עיר דתי בפתח תקווה ובכל זאת הרבה מאד פתוח בשבת ואותו דבר קורה בחריש.

עכשיו, שכחנו דבר אחד. יש בחירות באוקטובר, ראש העיר הוא עם כיפה שחורה, אבל לא שחורה מספיק, הוא לא הולך עם כתונת פסים כמו תולדות אהרן ששרי מדברת עליהם, אז כנראה שזה על רקע פוליטי לקראת הבחירות המקומיות ואני מקווה ואני בטוח שגם שם יגיעו לאיזה שהוא סטטוס קוו.

שרי: אני למשל רואה שכונה כמו אחיסמך, שכונה חרדית לגמרי בלוד, שבשבתות, ואני נמצאת שם, יש אחד! אחד בלבד! קיצוני! שעומד וצועק ‘שבת’ לעוברים ושבים במכוניות וכל שאר התושבים אומרים ‘מה נעשה איתו’, ‘הוא משוגע’. זה היחס שאני רואה. אף אחד לא מצטרף אליו, הוא בודד.

ירון: נקווה שזה יישאר ככה, מה שנקרא ‘חיה ותן לחיות’. זה עקרון כל כך פשוט, הלואי שכולם ינהגו ככה.

שרי: רק שיתנו גם לנו לחיות…

ירון: חד משמעית, חד משמעית.