ישראל כהן: אנחנו על הגריל • שרי רוט: בוא, ישראל, נפתח שנינו בבכי

מתי טוכפלד: ההסתה נגד הציבור החרדי, ההשתלחות מפי יושבי האולפנים ואנשי המחאה…

שרי רוט: בוא, ישראל כהן, נפתח שנינו בבכי, נביא טישו, כי המצב באמת עצוב. מה יש לנו להגיד חוץ מלבכות?

מתי: תגידי, איך זה בא לידי ביטוי ביום יום?

שרי: גם ישראל וגם אני יושבים באולפנים, שבהם –  בבמות האלו – גם מסיתים לצערנו נגד הציבור החרדי. והתחושה, גם של ישראל וגם שלי, היא מאד קשה. כאילו, אתה מנסה מדם ליבך לזעוק ולהגיד: ‘תקשיבו, אנחנו לא כאלו, אנחנו בעלי חסד, אנחנו אנשים תורמים, אנחנו אנשים טובים, מיטב בנינו שיושבים בישיבות ולומדים הם אנשים שמוסרים את נפשם’. אבל למרות שזו זעקה שהיא מדם ליבנו, אני לא בטוחה שמישהו מקשיב לה. זה קשה מאד.

מתי: ישראל, איך אתה מרגיש את זה?

ישראל כהן: אני מצטרף לדברים של שרי, אבל אגיד לך משהו. אתה רואה את המחאה ואת ראשי המחאה, שבתחילה התחילו עם אבי מעוז ועם הדעות הקיצוניות שלו, כביכול. אחר כך למהפכה המשפטית או המשטרית, איך שהם קוראים לזה, ואז עברו לחווארה ועכשיו פתאום החרדים.

אז אנחנו יודעים שאנחנו גלגל ומחר יהיו אחרים על הגריל. אבל אני מסכים עם מה ששרי אומרת, החרדים זה טרף קל, דווקא הציבור החרדי שלא עמד בפרונט בסיפור הזה של הרפורמה, ופתאם חוטף גם מצור על בני ברק, גם ביטויים קשים… היא אמרה את זה בטבעיות, גלית גוטמן. הם ‘מוצצים לנו את הדם’. וכשאתה אומר ‘חרדים’ בהכללה, כשמדובר ב-200 אלף איש, מסתבר שהיא התכוונה גם למסורתיים, כי כל האנשים שקשורים לאותו מחנה…

שרי: לא, ישראל, היא התכוונה לכל אלו שאוחזים בשולי גלימתו של נתניהו, כי הרי ברור לך ולי שאם היינו מצטרפים לממשלת גנץ – היינו מתוקים, ושום בעיה אין איתנו יותר…

מתי: מבחינה פוליטית, האם ההנהגה החרדית לא טעתה כאשר כל הזמן נזהרו ונשמרו ומה יגידו, ורק שלא יתחילו את ההתנפלות עלינו. ולכן ברפורמה המשפטית, למרות שהם מאד מאד רוצים אותה, הם ישבו בצד ולא דיברו. וגם כשעלו כל מיני נושאים, גם כשאבי מעוז העלה נושאים שרלוונטיים ישירות אליהם – שוב, הם לא דיברו, ונתנו לכולם לנהל את הקרבות האלו לבד. והנה, גם על חוק הגיוס הם ויתרו, והם חוטפים בכל זאת. אז היו צריכים אולי להבין שהם לא יכולים להגיד ‘אני את נפשי הצלתי’, וכן לעמוד בפרונט גם ברפורמה המשפטית וגם בגיוס וגם בכל הדברים האלו, לדעת שהם יחטפו בכל מקרה ולהצטרף כגוש אחד למלחמה, על כל הזירות שלה.

שרי: כן אבל השאלה היא כמה אנשים ישנאו אותנו. כלומר, כרגע המאד מילטנטים במחאה הם נגד הציבור החרדי. רוב רובו של הציבור החילוני לא ממש מזהה את הציבור החרדי כמי שהביאו את הרפורמה המשפטית. ואם היינו נוהגים אחרת יכול להיות שהטרף היה ממלא יותר את הככרות.

מתי: ישראל, מה אתה אומר?

ישראל: שרי צודקת באמירה שלה אבל גם לכל אחד יש את החלק שלו. כשאבי מעוז שם דגש על הנושאים שלו, לחרדים יש את החלק שלהם, מה שחשוב להם…

שרי: כל אחד עם ציפור הנפש שלו, בדיוק.

ישראל: כמו שהיא אומרת, כשמגיע הנושא העיקרי שלשמו התכנסנו, אזי לחרדים יש את הסיפור שלהם ולציונות הדתית יש את שלהם ולבן גביר את שלו ולאבי מעוז את שלו…

מתי: אפילו מבחינה פוליטית זה לא עבד. כי עובדה: אין חוק גיוס, דרעי עדיין חבר כנסת, היה צריך להיות שר, כלומר גם הדברים שלהם לא עבדו בסופו של דבר.

שרי: אבל מתי, את אותו דבר אתה יכול להגיד לנתניהו. הרי ישנאו אותך בכל מקרה, מה זה משנה מה תעשה? אז יאללה, תעשה רפורמה משפטית בכל הכוח, תחסל את החמאס, תעשה תעשה תעשה… אבל זה לא בדיוק ככה. כי יש דברים, כמו פיטורי גלנט, שהיו ‘בום’ במחאה, ויש דברים שמביאים למחאה דרדלה בשבועות האחרונים, שהיא לא מזיזה כל כך. והמצור, מי שישמע, שניים וחצי אנשים הגיעו לבני ברק. אתה צריך להיות זהיר, והציבור החרדי לא רוצה להצטייר כמי שמחוקק  כפיה דתית ועוד…

ישראל: ואני פותח פה רגע כוכבית, בהמשך לדברים של שרי. אם כל הימין, כולל נתניהו, כולל החרדים, היו אומרים אנחנו לא סופרים את המחאה, כמו שהם אמרו בבחירות…

שרי: אבל נתניהו עצמו סופר… הוא האבא של הסופרים…

מתי: בואו נדבר שניה על התקציב…

שרי: אה, זו סערה בכוס מים, זה שום דבר. לדעתי, יש אנשים שיש להם אינטרס להגיד שיש פה בלגן כדי להצטייר בהמשך כמי שסידרו את הבלגאן הזה. לא באמת יש משבר תקציבי. ספוילר: בסופו של דבר החרדים יתמכו פה אחד בתקציב. ואתה רואה את הצעצוע הזה המשחקי, שהוא לא עולה על שום בריקדה. אני גם חושבת שזה לא חכם בעת הזו להגיד שאנחנו מפרקים ממשלה על כסף, כי  באמת זה נראה לא טוב.

ישראל: אפשר היה כבר לפתור את הסיפור הזה, להוריד את הכספים הקואליציוניים לבסיס התקציב.

מתי: אתם חושבים שזה יכול להגיע לזה שגולדקנופף היום יתפטר, רק כדי להוכיח ‘דמי רצינות’?

שרי: לא, לא יקרה, אם על חוק הגיוס הוא לא התפטר, אז על כספים הוא יתפטר? תחשוב איך זה ייראה…

מתי: אבל להניח מכתב התפטרות ולהחזיר את הנורבגי?

שרי: בסדר, ליצמן כבר עשה את זה מסגן לשר, משר לסגן, אנחנו מכירים את התרגילים האלו, זה שום דבר. סערה בכוס תה, מים, מיץ, קוקה קולה, מה שאתה רוצה. קשקוש.

מתי: מיץ קריסטל…