מנדי גרוזמן: ענת, גלית גוטמן?
ענת סרגוסטי: זו פינת הגינוי עכשיו?… תשמע, אני לא מדברת ככה, אתם מכירים אותי הרבה זמן, אני לא עושה הכללות, אני לא שונאת חרדים, למעשה אני לא שונאת אף אחד. אני לא חושבת ששנאה זה משהו שמקדם כלום, זה שיח שאין לו מקום, וזהו.
מנדי: אין ‘אבל’?
ענת: לא, לא רוצה להיכנס ל’אבל’. אני יכולה עכשיו לתת נאום של אבאוטיזם, אבל אני לא הולכת לשם עכשיו.
מנדי: טוב, שרי…
שרי רוט: מה אגיד לך?…
מנדי: לא יודע, אולי את מסכימה איתה, אני לא מכיר את העמדות שלך…
שרי: קודם כל אני מסכימה עם ענת, לשם שינוי… ניסיתי ביום שישי לחשוב מאיפה בא לאשה כאלו אמירות, בכזו זעקה מדם ליבה, כאילו, מה היא ראתה, מה היא שמעה, מי אמר לה, מי הסית אותה ככה… לא יודעת, זה מפחיד לחשוב שאחרי 75 שנים למדינה ככה אנשים חושבים. זה ממש מפחיד אותי.
אני לא יודעת אם לכעוס על מה שהיא אומרת או להיפגע ממה שהיא אומרת או לרחם על מה שהיא אומרת. זה לשאול את עצמך את השאלה: איך קורה דבר כזה במדינה שלנו? מי הביא את זה עלינו? מה? מי טרח לחמם אותה ולהגיד לה כאלו דברים על אנשים, באמת צדיקים, טובים, טובים ערכית למדינה ועזוב רגע כסף, זה לא הכל.
כן שמו בקופה הציבורית לא שמו לקופה הציבורית, אנשים באמת טובים, הרי אם היא היתה עושה סיור בבתים של אנשים כאלו, שבאמת יושבים ולומדים מבוקר עד לילה, אנשים רציניים, באמת נותנים את כל נשמתם ל’רוח’ של המדינה, יכול להיות שהיא היתה חושבת אחרת. אולי כן ואולי לא, אני לא יודעת, אבל יש מצב. היא באה ממקום שהיא כנראה לא מכירה.
כנראה כל מה שהיא רואה זה שלט של מפגינים, שמגיעים לתוך בני ברק, בעליהום של מצור, עם תמונה מעוותת של גולדקנופף ושל גפני ושל הפריץ ‘מוישה’ ו’מושקה’, וכל מיני דברים שהביאו אותה למקום הזה שבו היא דיברה ככה – וזה מפחיד.
ענת: זה מפחיד, זה מפחיד שמגיעים למקומות כאלו, זה מפחיד שאנשים מדברים מתוך שנאה, זה מפחיד שאנשים מדברים מתוך חוסר היכרות. זה באמת מפחיד, מכל כיוון לכל כיוון. זה מפחיד הכללות של בני אדם, להתייחס לכולם כמו לאיזה גוש, זה מפחיד שהגענו לתהומות, למקומות מאד מאד לא טובים של פילוג וקיטוב מאד עמוקים. של שני מחנות שמתייצבים, בדמיוני אני רואה, מתייצבים משני עברי הגדר הדמיונית הזו ופשוט שונאים אחד את השני. וזה דיבור מאד לא טוב. וכל הדיבור הזה, לצערי, כל הדיבור הזה על ‘אחים אנחנו’ ו’עם אחד אנחנו’ ו’אנחנו צריכים להתפייס’, הם לא באמת מחלחלים. כל מה שמחלחל זו השנאה וההסתה והרעל שיש.
אגב, מה שמתדלק את כל הדבר הזה הוא בעיקר הרשתות החברתיות, שם אנשים קלים על המקלדת ומוציאים מילים מאד מסיתות, מכל המגזרים לכל המגזרים ובכל הרמות. מרמה מאד גבוהה של הנהגת המדינה ומטה. וזה פשוט נורא.
אני גם לא יודעת, לא מסתכלת קדימה ורואה איזה שהוא מהלך שיכול להשתיק את כל הבעירה הזו. זה מאד קשה ואני תוהה אם הנהגת המדינה בכלל מדמיינת איזה שהוא מהלך שירגיע את כל הלהבות האלו. ואת כל הכעס הזה. זה הולך למקום לא טוב, לא טוב בכלל. לא רוצה לדמיין בכלל מה עלול לקרות אם זה ימשך ככה והכעס הזה והרעל הזה ימשכו. אני לא רוצה לדמיין בכלל, זה מפחיד. אני חייבת לומר שזה מאד מפחיד.
מנדי: אני רוצה לומר לך, ענת, שבתגובה לדברים האלו אומרים בשמאל שדווקא הפעילים של המחאה בשמאל הם לא כאלו. אני גם לא מכליל את המרכז, אבל בדרך כלל אלו שמדברים ככה הם יותר אנשים מרכז מאשר אנשי שמאל.
ענת: יכול להיות, וגם יכול להיות שלפעמים כשיוצאים להפגנות, ואנחנו מכירים את זה מכל מיני הפגנות לאו דווקא בהפגנות האחרונות, שכדי להלהיב את האנשים אתה מקצין את העמדות שלך ואתה מייצר איזה שהוא דף מסרים שהוא קל להבנה.
עכשיו, אני חייבת להגיד שההנהגה החרדית היא לא במיוחד עוזרת לטשטש את הדבר הזה ולהרגיע את הרוחות… לא במיוחד. ומה שראינו מאז שקמה הממשלה הזו, גם גולדקנופף אבל בעיקר גפני, הוא מדבר כאילו מלא רצון לנקמה ושנאה. הוא אף פעם לא דיבר ככה. שנים עמד בראש ועדת הכספים ושיתף פעולה גם עם אנשים מהשמאל בצורה מאד הרמונית. ואף פעם לא ראיתי אותו מדבר בכל כך הרבה כעס ושנאה, שאני ממש מתכווצת בכסא כשאני שומעת אותו. והדיבור הזה בשבועיים שלושה האחרונים על ההסכמים הקואליציוניים הוא לא טוב! זה לא דיבור מכיל, זה לא דיבור מחבר, זה לא דיבור שמדבר על כלל החברה בישראל, זה דיבור מאד מגזרי, מאד כואב.
מנדי: שרי, גם עם זה את מסכימה?
שרי: אני לא אוהבת בכלל את שרבוב שמו של גפני או כל אחד אחר בשיח הזה שמדבר על גלית גוטמן. היא עשתה משהו…
ענת: זה לא קשור לגלית גוטמן.
שרי: אז לא השבוע, לא בתוכנית הזו!
מנדי: אין בעיה שרי, רשמתי לעצמי. בפינה הבאה אני רוצה, גם אם לא יהיה שום אירוע, אנחנו מתחילים לדבר על גפני.
שרי: בדיוק!
מנדי: נראה אם תדברי על גפני בתוכנית האחרת, סגור?
ענת: מה זה אתגר לשרי (:
שרי: אין בעיה, אני בתוכנית אחרת בוודאי אדבר, זה לא פעם ראשונה בה אמרתי ביקורת על גפני. אבל להגיד את זה על בן אדם שבאמת נתן כספים לאנשים חלשים, למפעלים שנסגרו…
מנדי: הוא לא נתן שום דבר, זה לא מהכיס שלו…
שרי: בסדר, אבל כבר ראיתי בוועדת כספים אנשים שדואגים לחתולים יותר מאשר לבני אדם.
ענת: שרי, לא מתאימה הדמגוגיה הזו.
שרי: זה לא מתאים להזכיר את השם של גפני בהקשר של גלית גוטמן!
מנדי: היא לא הזכירה בהקשר.
ענת: לא הזכרתי בהקשר.
שרי: אנחנו מדברים היום על גלית גוטמן. ועל ההסתה שקיימת. ולהזכיר את גפני באיזשהו הקשר שכאילו יכול להעלות בראש של המאזינים כמישהו שאשם בדבר הזה – זה אסור.
ענת: לא אמרתי שהוא אשם. תיארתי איך הוא מדבר, זה הכל.
מנדי: תודה רבה לשניכן, ובפינה הבאה אנחנו מתחילים לדבר על גפני…