“התופעה של הגשת תלונות שווא במשטרה מנוצלת היום כשימוש שיטתי למאבקי גירושין” – כך כתבו חברי בית הדין הרבני בנתניה במסקנות פסק דין הלכתי נרחב ומעמיק, המהווה תמרור אזהרה לבני זוג ולעורכי דין.
סיפור המעשה: בני זוג מנתניה, הורים לשלושה ילדים, נקלעו למערכת יחסים עכורה והם פרודים שלוש שנים, אך נפגשים לסירוגין.
הבעל הגיש תביעה לגירושין ומאז הגישה אשתו סדרה של תלונות שווא במשטרה, כאילו הבעל כלא אותה בחדר העבודה וכאילו נקט נגדה באלימות. הבעל נעצר והורחק מביתו.
בהמשך הגישה האישה שוב ושוב תלונות למשטרה והבעל הורחק מביתו ומילדיו, ואפילו מעסקיו וכך נמנעה פרנסתו.
אף על פי כן, כשהבעל פנה בבקשת גירושין לבית הדין הרבני האישה סרבה ודרשה שלום בית.
הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב אברהם מייזלס והר רפאל בן שמעון ציינו בפסק הדין: “הגשת תלונה כזו בתחילתו של הליך מזכה כביכול בעליונות בתחילת המאבק. בהתחלה זו עליונות מורלית ובהמשך היא עשויה להביא לתוצאות מעשיות לטובת הצד המתלונן”.
יחד עם זאת כתבו הדיינים: “אין צורך להאריך כמה השפלה טמונה בעצם הוצאת אחד מבני הזוג מביתו כאשר הוא מלווה בשוטרים ובפרהסיה לעיני השכנים, כשהוא מוכנס לניידת משטרה. אין צורך להכביר במילים אודות החוויה המפוקפקת של שהות בתא המעצר, ובפרט לאדם נורמטיבי. בתום החקירה האדם שנעצר מורחק לכמה ימים – וכל זאת ללא עוול בכפו, למטרות טאקטיות”.
לאחר שחברי בית הדין הרבני בחנו את תמצית העובדות, הם הגיעו למסקנה כי קיימות מספר סיבות הלכתיות לחייב את האישה בגט, שכל אחת מהן נותחה על ידי הדיינים בפסיקות לאורך כל ההיסטוריה ההלכתית.
במקביל באותו פסק דין שולל בית הדין הרבני גם תרגילים טאקטיים של בני זוג המבקשים “שלום בית”, כשבפועל הם אינם מעוניינים בו.
בסופו של דבר בני הזוג התגרשו, כאשר בית הדין הזהיר את הציבור להימנע מהגשת תלונות שווא במשטרה.