אם תשאלו את הישראלי המצוי מהו החג היהודי החשוב ביותר, יש להניח שתקבלו תשובות כמו פסח, יום הכיפורים או חנוכה. דווקא החג החשוב והמרכזי ביותר, שממנו נובע כל הקיום היהודי והוא מקור כל החגים – נדחק קצת הצידה.
הכוונה, כמובן, לחג השבועות.
ייתכן שהסיבה נובעת מהמאמץ המגמתי שנעשה לפני שנים בניסיון לשנות את אופיים של חגי ישראל המסורתיים, ולהעניק להם משמעות חדשה. מכיוון שבאותם ימים החקלאות הייתה דגל מרכזי, נהפכו החגים לחגים חקלאיים. חג השבועות היה ל’חג הביכורים’, מתוך בלבול מושג הביכורים שעליו התורה מדברת.
אחר-כך הצטרפו לחגיגה המחלבות הגדולות והתחילו להפציץ אותנו במסרים פרסומיים של תעשיית החלב. כך נטמנה בלב רבים ההנחה שחג השבועות הוא חג הגבינות ומוצרי החלב…
קריאה לגבאים
מהותו המרכזית של חג השבועות היא כפי שאנו אומרים בתפילה – “זמן מתן תורתנו”. זה היום שבו קיבלנו את התורה ונעשינו ‘עם סגולה’. זה היום שבו ירד הקב”ה לעיני כל העם על הר סיני, ונתן לנו, בקולות וברקים, את התורה והמצוות. זה היום שהפך אותנו לעם, כמו שמשה רבנו אומר לעם ישראל: “הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה’ אֱלֹקֶיךָ”.
האירוע החשוב ביותר בחג השבועות הוא קריאת התורה, שבמהלכה קוראים את עשרת הדיברות. חז”ל אומרים כי “אמר הקב”ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה”.
כשאנו עומדים בחג השבועות וקוראים את עשרת הדיברות, נחשב הדבר כאילו אנו חוֹוים מחדש את מעמד הר סיני.
וכאן נוצרת בעיה: בבתי כנסת רבים נוהגים להיות ערים כל הלילה ולהתפלל את תפילות החג מייד עם הנץ החמה. זה מתאים למקצת הציבור, אבל יהודים רבים, שבחגים אחרים באים עם ילדיהם לבית הכנסת, אינם מוכנים להשכים קום כל-כך, והם מפסידים את תפילות החג ואת קריאת עשרת הדיברות.
כמה וכמה רבנים עוררו על הצורך לארגן בכל בית כנסת מניין תפילה גם בשעות הרגילות, כדי לאפשר למי שלא היו ערים בלילה או למי שאינם משכימי קום להתפלל בציבור את תפילות החג ולשמוע את קריאת התורה ואת עשרת הדיברות. כך יזכו גם המוני ילדים להשתתף במעמד המיוחד הזה ויספגו את קדושתו.
בסיס האחדות היהודית
עלינו לעשות מאמץ להחדיר בלב העם את מרכזיותו של חג השבועות. מעמד קריאת עשרת הדיברות צריך להיות חוויה רבת משמעות לכל יהודי ולכל ילד יהודי. זו אבן היסוד שעליה נבנה הבניין היהודי כולו.
חג השבועות הוא גם בסיס האחדות של העם היהודי. מעמד הר סיני היה האירוע היחיד בהיסטוריה שאיחד את כל העם, “כאיש אחד בלב אחד”. הזיקה לתורה היא שאיחדה את כל תפוצות ישראל. בזכותה אנחנו עם אחד, המאמין באלוקים אחד. הבה נתאחד גם בחג השבועות הקרוב.