התייחסות ראשונה של אחד מגדולי התורה ופוסקי ההלכה ל’מכת העכברושים’: הגר”י זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן, מתייחס באופן נדיר למגפת החולדות והעברים בעיר התורה והחסידות בני ברק.
במכתב שקיבל ופורסם בקובץ ‘ווי העמודים וחשוקיהם’ היו”ל על ידי כולל בית דוד בחולון, נכתב: “אנו תושבי שכונת… בבני ברק, סובלים בזמן האחרון ממגפת חולדות נוראית ממש!!! ולא מצליחים להדביר אותם, נשאלנו מה יש לתקן כדי להסיר את הנגף מעלינו. והאם יש איזה סגולה, שתדביר את זה מתוכנו?”
הגר”י זילברשטיין משיב וכותב: “יש כמה סגולות לעשות כדי להדביר חולדות, אבל כרגע זה לא מצב שצריך לעשות סגולות אלא צריך לעשות למעשה. החולדות נמשכות בעיקר למקומות מלוכלכים, ויש להם שם גם מזון בשפע שזה כולל אשפה מסוגים שונים, וגם מקורות מים, וגם גרוטאות כדי להסתתר שם.
“וזה חילול השם גדול, שבשכונות הסמוכות לעיר התורה, החצרות והרחובות נקיים, וממילא אין שם כמעט חולדות, ורק בבני ברק שהיא עיר התורה, ושם גרים אנשים יראי שמים, נראים הרחובות והחצרות כך”.
בהמשך מתייחס הגר”י זילברשטיין לטענה שאולי לציבור שומרי התורה והמצוות לא אכפת מעניין זה: “ואם יאמרו, אדרבה, כיון ששם הם שקועים בחומריות, ולכן הם משקיעים ביופי חיצוני, אבל אנו משקיעים ברוחניות, ולא כל כך אכפת לנו מהיופי החיצוני, ואיך נראה החצר” – ועל כך משיב שדבר זה אינו נכון, ומביא כמה טעמים ומקורות על כך שיש עניין ליפות את ארץ ישראל וכמו שמצינו בגמרא במסכת כתובות (קיב, א). ובפרט שמדובר בעיר של תלמידי חכמים ושם צריכים יותר לדאוג ליופי העיר, כמבואר בספר החינוך לגבי ערי הלויים, וסיים שכידוע עיר התורה זה עיר הלויים, וכמו שכתב הרמב”ם בסוף הלכות שמיטה ויובל שלא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש וכו’.
ממשיך הגר”י וכותב: “התוצאה מאי שמירת הנקיות והיופי, היא לא רק העדר יופי, אלא גם מגפת חולדות, אשר התוצאה שלהם היא לא טובה, ואף יכולים להביא מחלות, ולהפחיד נשים וילדים באופן נורא. ולכן קודם שמחפשים סגולות להדביר את החולדות, צריך קודם לטפל בשורש, שהחולדות נמצאים בגלל הלכלוך וההזנחה של החצרות והרחובות, כי זה בטבע העולם שהחולדות נמשכות למקומות כאלו, ובנוסף לכך יתכן שיש כאן רמז שבשמים אינם מרוצים מהלכלוך והזוהמה שיש בחצרות של אחד מערי הלוויים ששם נמצאים שבט לוי שבדורנו, שהיא עיר התורה, וצריכה להיות גם עיר היופי.
“ויש להתאגד ולעשות מבצע [אולי בשיתוף העירייה, שיעזרו במימון הניקיון, ואולי יעשו מבצע של הוזלת ארנונה, לבניין שהוא יפה ונקי] על ניקיון יסודי של החצרות והרחובות, ולא רק שיהיו נקיים, אלא יהיה יפים ומהודרים כגון לזרוע דשא, ואולי אפילו דשא סינטטי, והקהילות ישכרו אנשים שעובדים בזה, וממילא יוזילו את העלויות, ואפשר גם לעשות מבצעים שונים לניקיון החצרות, והעיקר לדאוג שהחצרות יהיו נקיות, ויש להקים ועד שכונה שיטפלו בעניין זה וכל בנין שאינם רוצים לקנות, יש לבדוק בטעמם אם זה מחמת חוסר תקציב – יש לעזור להם, ואם זה מחמת אי שימת לב ואכפתיות, הם נקראים מזיקים לרבים”.
עוד קובע הפוסק: “והרבנים יכולים לחייב אותם לנקות את החצרות, ואם אינם רוצים אפשר לקנוס אותם בצורות שונות”.