האם אנחנו מעניקים לילדינו את הכלים להילחם במלחמה הזאת?

בימים האלה, לפני חמישים ושש שנים, פרצה מלחמת ששת הימים, שהסתיימה בניצחון ניסי אדיר, ובה הוחזרו לידי עם ישראל חלקים יקרים מארץ ישראל, ובראשם ירושלים העתיקה.

הישגי המלחמה יצרו מציאות חדשה לחלוטין. ישראל בגבולות שלפני 1967 נראתה בעיני אויבינו טרף קל, שבהזדמנות המתאימה יוכרע ויובס. הסורים ישבו על רמת הגולן ואיימו על הצפון כולו. שטחי יהודה ושומרון היו בידי ירדן, והמרחק מהגבול ועד הים היה במקומות מסוימים קילומטרים אחדים בלבד. בדרום נערך הצבא המצרי למלחמה.

ופתאום נהפכה המדינה הקטנה למעצמה אזורית. השליטה ביהודה ושומרון, בגולן ובסיני העניקה לנו מרחבי ביטחון ונכסים אסטרטגיים חשובים ביותר. העולם הערבי הבין שבדרך המלחמה לא יוכל לנו. ואז נפתחה מערכה חדשה – המערכה על התודעה.

כלים למלחמה בשקר

אנו שרויים בעיצומה של מלחמה, שאיננו ערוכים כנגדה די הצורך. היא מתנהלת באמצעי התקשורת העולמיים, בקמפוסים, במוסדות הבין-לאומיים וברשתות החברתיות. זו מלחמה על הצדק ועל האמת, מול הרשע והסילוף שאויבינו מטפחים.

מאז ועד היום הערבים עוסקים בהחדרת השקר, שלפיו הערבים ה’מסכנים’ חיו כאן מאז ומעולם, ופתאום הופיעו היהודים ה’כובשים’, גירשו את תושבי הארץ האומללים והשתלטו על אדמותיהם.

בקרב הזה על התודעה אנו מוצאים מולנו התגייסות מלאה. את השקר ההיסטורי מפמפמות כל המערכות של אויבינו – החינוך, התקשורת, האקדמיה, משרדי הרשות, המסגדים וכו’. הם כבר עברו מזמן לשלב מתקדם עוד יותר – הכחשת כל זיקה יהודית לארץ הזאת, ועד התכחשות לקיומו של בית המקדש בירושלים.

ומה אצלנו? האם אנחנו מעניקים לילדינו ולאזרחינו את הכלים להילחם במלחמה הזאת? האם ילד יהודי בבית ספר ממלכתי יודע את העובדות לאשורן? האם לימדו אותו על מה מבוססת טענת הזכות שלנו על הארץ?

מיותר לשאול מה עמדת התקשורת, האקדמיה, האמנות ומוסדות התרבות באשר לשאלה זו.

הארץ חיכתה לנו

כל המקורות ההיסטוריים מפריכים את השקר הערבי. הארץ הייתה כמעט שוממה במשך מאות שנים. הייתה בה אוכלוסייה ערבית דלילה ביותר, וגם היא עברה תחלופות. במאות הראשונות של התקופה העות’מאנית היו אזורים רבים – בעמקים, במישור החוף ובנגב – דלי אוכלוסין או לא מיושבים כלל. העלייה במספר התושבים הערבים החלה במאה ה-19, בשל הגירה מהארצות השכנות.

הערבים החלו להגר לארץ במקביל לעליית היהודים. הם אינם בני הארץ, אלא מהגרים ממצרים ומסוריה, מעיראק ומאלג’יר וכדומה. בתקופת השלטון הבריטי הוכפל מספר הערבים, בשל מדיניות ההגירה של השלטונות.

ואילו אנחנו חזרנו למולדתנו, שבה חיו אבותינו; שבה מלכו דוד ושלמה; שבה עמדו בירושלים בית המקדש הראשון והשני במשך יותר משמונה-מאות שנה; הארץ שגם כשגלינו ממנה עדיין נשמרה בה הרציפות היהודית.

מקור זכותנו על הארץ הוא ספר הספרים, התנ”ך, שגם לא-יהודים מקדשים אותו. בורא העולם נתן את הארץ לעמו, ובחר לקבוע את משכנו בבית המקדש, בהר המוריה, ירושלים. זו האמת ואין בלתה!