תבע את שלדון אדלסון ויצא חבוט: אולץ לשלם 360 אלף שקל

בית הדין הארצי לעבודה דחה אתמול (ג’) את הערעור שהגיש משה חננאל, מנכ”ל הסניף הישראלי של חברת אינטרפייס פרטנרס לשעבר, על החלטתביה”ד האזורי לעבודה לדחות את התביעה שהגיש נגד בעלי החברה, שלדון אדלסון, ונגד החברה עצמה. זאת, בדרישה לקבל 12% מזכויותיו של אדלסון בעסקיו במקאו, אי הסמוך לחופה הדרומי של סין.

גם הערעורים שהגישו חננאל מזה ואדלסון והחברה מזה, בעניין שיעור ההוצאות ושכר טרחת עוה”ד שנפסקו לטובת אדלסון, נדחו.

נשיא ביה”ד הארצי, יגאל פליטמן, והשופטים לאה גליקסמן ואילן סופר קבעו כי ערעורו של חננאל סב על קביעות עובדתיות של ביה”ד האזורי לעבודה שכתב פסק דין מקיף והוא אינו מצדיק את התערבותו של ביה”ד הארצי.

ביה”ד האזורי חייב את חננאל לשלם לחברה של אדלסון (IPI) שמיוצג בידי עוה”ד דורי קלגסבלד ואמיר שרגא, הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל, ושכ”ט עו”ד בסך 280 אלף שקל ולאדלסון הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל. חננאל טען כי מדובר בסכום חריג ויוצא דופן ובשינוי מוחלט של מדיניות בתי הדין לעבודה שפוגע לא רק בחננאל, אלא בעקרונות יסוד ובכלל זה זכות הגישה לערכאות.

“זכות הגישה לערכאות תישלל מעובדים שכירים (דוגמת חננאל. ח”מ) שמבקשים לתבוע מעסיקים בעלי הון בכלל ומעסיקים שהאמצעים העומדים לרשותם אינם מוגבלים כגון אדלסון, בפרט”, טען חננאל. לדבריו, בית הדין האזורי התעלם מפערי הכוחות האדירים בינו לבין אדלסון שהוא אחד מעשירי העולם. חברת לאס וגאס סנדס של אדלסון הרוויחה 671 מיליון דולר ברבעון החולף.

מנגד, טען אדלסון כי ההוצאות ושכה”ט שנפסקו לטובתם לא גילמו את ההוצאות האמיתיות שלהם בהליך מול חננאל וכי הם יצאו בחסרון כיס ממנו למרות שתביעתו אותם נדחתה. ביה”ד הארצי הסכים עם חננאל כי שיעור שכר הטרחה שנפסק על ידי ביה”ד האזורי הוא חריג אך ציין כי בנסיבותיו של המקרה אין מקום להפחית אותו.

“פסיקת ההוצאות בשיעור החריג נעוצה בעיקר ב’תביעת מקאו’ ששוויה על דרך ההמעטה מאות מיליוני שקלים והיא חייבה את המסכת הראייתית המקיפה ואת עיקר העבודה בתיק”, כתבו שופטי הארצי. לדבריהם, חננאל אומנם הגיש את תביעתו כ”עובד” של אדלסון אך מדובר בתביעה שהמאפיין הדומיננטי שלה הוא עסקי-מסחרי של קבלת תמורה כנגד השקעה כספית.

“אין מדובר בתביעה מכוח משפט העבודה המגן או בתביעה מובהקת של זכויות עובד שכן בדרך כלל עובד זכאי לתמורה כנגד עבודתו בלבד ואינו משקיע בנוסף לעבודתו כספים בסכומים משמעותיים. נוכח האמור יש לדחות את טענות חננאל באשר למשמעות פסיקת ההוצאות והשלכותיה על זכות הגישה לערכאות של עובדים”, נקבע.

בתביעה שהוגשה ב-2001 ובתביעה נוספת שהוגשה ב-2003, טען חננאל כנגד אדלסון כי הוא גזל ממנו את זכויותיו במיזם התיירות והקזינו שהקים אדלסון במקאו. חננאל טען כי הוא זה שגילה לאדלסון את האפשרות להשקיע במקאו, וכי הסיוע שהוא הושיט לאדלסון הביא להצלחתו לקבל את הזיכיון מהרשויות במקאו לבניית המיזם.

שופט ביה”ד האזורי לעבודה, אילן סופר, דחה, כאמור את התביעה בקובעו כי טענותיו של חננאל כאילו אדלסון נתן לו אופציה ל-12% מעסקיו במקאו וכי הוא שהביא להצלחתו הן “טענות בעלמא”.

לגבי טענתו של חננאל כאילו הוא הסביר לאדלסון כיצד עליו לפעול במקאו, קבע בית הדין כי קשה לחשוב מדוע יזדקק אדלסון דווקא לחננאל לשם הגייתו של המיזם, שהפך לאחר כניסתו של אדלסון לאזור למתחם התיירות הגדול בעולם. בנוסף דחה בית הדין גם את כל טענותיו של חננאל כאילו אדלסון שלל את הזכויות להן היה זכאי מכוח דיני העבודה. בית הדין קבע כי אדלסון שילם לחננאל פיצויי פיטורים לפי חוק, ודחה את תביעתו לפיצויים נוספים.

גם תביעתו של חננאל לבונוס בגין מימוש השקעתו של אדלסון בחברת אוטו דיפו נדחתה. אדלסון יוצג בידי עורכי הדין ד”ר דורי קלגסבלד ואמיר שרגא; וחננאל – בידי עורכי הדין דוד פרץ ועדי פיגל.

• דעה / דורון אביגד: למה תובע קטן צריך לשלם שכ”ט מנופח של עו”ד קלגסבלד?