1.
אתחיל מהסוף.
זו באמת הייתה אחת השנים היותר מוצלחות מבחינת ארגון הילולת ל”ג בעומר במירון, ואני שם כבר שנים. כולל בשנת האסון,
כשהוטלה המשימה על השר מאיר פרוש הייתי קצת סקפטית. אחרי הכל, לא פשוט לנהל את העסק הסבוך הזה במושב הקטן, שמאות אלפים גודשים אותו ליממה אחת ארוכה. ישבתי בשנה שעברה למעלה משעה עם הפרויקטור דאז צבי טסלר, בחור חביב ומוכשר, שהסביר וסיפר ותיאר. תליתי המון תקוות, אבל העסק התנפץ. לא משנה כרגע באשמת מי (כנראה המשטרה, אבל אני לא ועדת חקירה).
זוכרת איך מתן כהנא, השר אז, סיכם בהתנצלות והודה באצילות בכישלון. אפשר גם לשבח אותו על כך שהשנה טרח להגיע ולהודות למאיר פרוש על הצלחתו, בפרגון מכל הלב. די נדיר במחוזות הפוליטיים בהם אדם לאדם זאב והקנאה אוכלת כל חלקה טובה.
אז באמת, כל הכבוד למשפחת פרוש המורחבת, שעבדה ללא לאות, לאנשי המקצוע, לפרויקטור יוסי דייטש שקפץ אל היעד המפחיד הזה ולקח על עצמו את התפקיד, לדובר המסור והמוכשר שניאור רוזן ולכל מי שעשו במלאכה. תודה גם לשוטרים שלא הפריעו, הגיעו בהמוניהם, אבל עמדו מהצד בלי להתערב.
ברמקולים שמעתי כרזות ביידיש עסיסית על גברים בצד הזה, נשים בצד ההוא, וצניעות, וקחו אחריות, ונשמרתם לנפשותיכם ועוד ועוד מילים וסלוגנים, שאוזן חרדית מתחברת אליהן.
באמת שמגיעות מילים טובות. אנשים שם כססו ציפורניים בחרדה כל דקה ודקה מהיממה. עוד לפני, “תתפללי שנצליח”, בענווה, בחרדת קודש, תוך כדי, “שום דבר עדיין לא מובן מאליו”, ועד לסיום המזהיר.
עד כאן סדר צל”שים.
2.
וכאן מגיע ה’אבל’ הגדול.
אני יותר ממכבדת את ה’חזקה’ שיש לאדמו”ר מבאיאן על ההדלקה על גג ציון הרשב”י, בפתיחת אירועי ל”ג בעומר בהר מירון. גם הפרויקטור שעבד מטעם ממשלת השינוי, שמר על ה’חזקה’ הזו והעניק לחסידות את זכות ההדלקה – שהייתה היחידה בהר.
אבל, הדלקה כן, שליטה על המקום? ממש לא!
מישהו צריך לעשות סוף לנוהג הזה, שצורם מאוד בישראל של שנת 2023.
אני ואתם, כולנו, משלמים מכספי המיסים שלנו על הארגון במירון – וטוב שכך. אין לי בעיה עם זה. גם חילונים משלמים, אגב, אבל באותה מידה מכספי המיסים שלי מממנת המדינה אירוויזיון ומופעים ללא צניעות, וכאלה הכוללים שירה בספירת העומר ועוד. במדינת היהודים, כולנו עם אחד, גם אם אנחנו לא מסכימים זה עם זה והשקפותינו שונות.
אבל מכאן ועד להעניק לחצר חסידית אחת, לא ממש גדולה, להחליט במי הם חפצים שיכנס לשטח ציבורי במירון ובמי לא? לא הגיוני.
במו-עיני ראיתי שוטרים, שמנסים לחסום כניסה צדדית למתחם, מודיעים למתקהלים שאיש לא נכנס, שזו לא כניסה רשמית, ואז מגיח חסיד באיאן, נעמד, מביט במתאספים, מזהה מקורבים – וקורא: ‘אתה ואתה ואתה ואתה, נכנסים’. בעוד המפקד בשטח, מרים ידיים.
איך אני יודעת? כי עמדתי שם. לא כדי לבדוק או לפקח, רק כי חשבתי שצנוע יותר יהיה אם אכנס מהכניסה הצדדית הזו, אעבור דרך פיסת קרקע ריקה שמוליכה אל במת התקשורת המוגבהת, ואמנע מלהיכנס בדרך המלך המוליכה אליה, דרך שעוברת בעזרת גברים צפופה. הגיוני, לא?
מאוד הגיוני. גם השוטרים במקום סברו שאני מביאה טיעון הגיוני. אף אחד לא חשד בי שאני מתכוונת להיכנס משם אל מתחם ההדלקה, שכולו היה מלא בחסידים, גברים.
רק למי זה לא היה הגיוני? לכמה חסידים, שעמדו כמו גברתנים, וסיננו שוב ושוב, ‘עופי מפה’, ‘לכי מפה’.
שוטר נחמד, שניסה לעזור לי, הסביר להם: היא עומדת בצד, היא רוצה לעבור בדרך צדדית אל במת התקשורת.
אבל נסו לדבר לתקרה, אותה הקשבה.
ואז החלו לדחוף. חסיד הדור פנים, די מבוגר, שמן הסתם עזב את ביתו בחרדת קודש ושטריימל, כדי להתעלות רוחנית ולשפוך את צקון לחשו לפני אביו שבשמים, תוך התבוננות באדמו”ר שלו מדליק את המדורה, אבל בין לבין, מה זה כבר בשבילו להשפיל אישה או לדחוף אותה.
לא, אני ממש לא מכלילה. בפנים עמדו המון חסידים צדיקים. אבל כמו תמיד, המאכערים, העסקנים, הגברתנים – הורסים לכולנו.
כששוטר אומר, “צפוף פה, איש לא נכנס מהכניסה הזו”, וחסיד מאתר במקביל את המקורבים לו ובאדישות מפטיר ‘אתה, ואתה, ואתה, ואתה’ והשוטר, שביקשו ממנו לא להתערב השנה, מביט בעיניים כלות ואינו מסוגל לעשות דבר, חוץ מלנסות ליצור בגופו חומת חיץ רגע לפני שמישהו מוחץ אותי למוות, סתם כי אני לא ‘מקושרת’ למאכערים בחצר – אני יודעת, שמישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות סוף לתופעה המבישה הזו.
‘מוישה, מוישה’, קראו המתגודדים לחסיד שהפך לסלקטור, תוך כדי שהם דוחפים את כל מי שהפריע להם בעין. ולשוטר, שרק רגע קודם אמר ‘אף אחד לא נכנס’, לא נותר אלא להביט בעיניים כלות במוישה, שמכניס ובכיף את מי שבא לו.
אז פרויקטור של השנה הבאה, בבקשה: לחסידות באיאן יש ‘חזקה’ להדליק. אבל, בשער יעמדו אנשים הגונים, כאלו שמכניסים לפי אמות מידה מסודרות, שקופות, קבועות מראש.
לא מי שמכניסים רק ‘אונזערע’!
בתמונה למעלה – השטח אליו רציתי להיכנס, בדרכי לבמה המיועדת לתקשורת. בוידאו למטה – תצפית מבמת התקשורת על קהל הגברים דרכם נאלצתי לעבור כדי לעלות לבמת התקשורת, רק כי לסלקטור מבאיאן לא בא בטוב שאכנס מהצד.