בשעת צהריים מוקדמת, עוד בטרם שוחרר בנו, ביקשתי לשוחח עם אביו של אליהו כהן, בן ה-19, תלמיד ישיבת ‘אורחות דוד’ – סרבן הגיוס החרדי.
הוא יצא אל חצר ביתו. “אני עדיין באמצע עבודה”, אמר. “אתה יודע, ערב פסח היום”. כששאלתי לשלומו ולשלום בנו הוא אמר לי, בנימה של ייאוש, שהביקור האחרון אצלו היה ביום רביעי האחרון – ומאז לא השתנה דבר.
“הבן התייצב בלשכת הגיוס לצו ראשון ולפי זיכרוני גם לצו שני”, אמר. “אך בשלישי הוא אמר שהוא מפחד להתייצב, מפני שחבריו בישיבה שהלכו ללשכת הגיוס – גויסו שלא ברצונם.
ומה אתה אומר על ההפגנות שאלתי. “אני בעד ההפגנות למען שיחרור בני”, הוא השיב. “כיוון שרק ככה המדינה זוכרת שאנחנו קיימים. אלמלא זה, אפילו לא היו מדברים עלינו בכלי התקשורת”.
לאחר שיחרורו ועם הגעתו של בן הישיבה לביתו, הגיעו רבים לחזק את ידיו. במקום פרצו ריקודים, כשהנוכחים מעודדים אותו על שעמד איתן מול שלטונות הצבא.
בשיחה עימו על מעצרו, אישר אליהו את דברי אביו: ” אכן התייצבתי צו ראשון וצו שני, אך לא חתמתי ולא שיתפתי איתם פעולה”.