מעשה בעיירה קטנה ושחורים בה

זה סיפור על עיר אחת או בעצם עיירה או אולי מעברה שלא הייתה ממש מפותחת וכבר לא הייתה צעירה אבל הייתה בה שלווה. כולם שם חיו עם כולם בנחת, כל אחד ידע את מקומו. בעיירה חיו מספר משפחות: הייתה משפחה ששלטה, הייתה משפחה שהייתה מקורבת למשפחה ששלטה, הייתה משפחה שהייתה מקורבת לצלחת והייתה משפחה שסתם לא תרמה לצלחת כלום כי אבי המשפחה היה מפחיד.

עם השנים הצטרפו לעיירה גם קבוצת שחורים שקבעו בה את מושבם בשכונה בשכונה שבנו לעצמם כאשר הם משתדלים לא להפריע לשלוות העיירה המנומנמת. גם אנשי העיירה מצידם השתדלו להתעלם מהצרכים שלהם בתמורה לזה שגם לא יציקו להם יותר מדי, ככה הם חיו טוב במשך שנים כאשר ראש העיר או העיירה או המעברה לא ממש מפתח את העיר וממש לא משקיע בתושבים אבל דבר אחד הוא עשה מעולה, הוא דאג ללטף ולשמן בדיוק היכן שצריך כדי להשאיר את כל המשפחות מרוצות וככה היה לו שקט תעשייתי לקדם מה שבא לו ולהרדים את מה שבא לו שלא יקודם.

ויום אחד, אחרי שנים שהעיירה מתנהלת באותה רוטינה משעממת, הגיעו למקום קבוצת שחורים נוספת שבמיטב כספה רכשה דירות בשכונה החדשה שנבנתה בעיר. השחורים הללו שהיו במצוקת דיור מצאו בשכונה החדשה שבעיירה המנומנמת והלא מפותחת מקום נוח לגור בו וליצור לעצמם סביבת מגורים בה הם יוכלו לדאוג לכל צרכיהם הקהילתיים הייחודיים, המגיעים להם כתושבים על פי חוק.

התושבים החדשים השחורים הפיחו בעיירה רוח של חדשנות, ופתאום לאחר עשרות שנים התחילו לצוץ בעיירה, שאט אט הפכה לעיר גדולה, יזמות כלכלית, חנויות, עסקים ובכלל העיר הפכה לתוססת באופן שלא היה מיום היווסדה.

ככל שהעיר גדלה נהרו עוד ועוד שחורים לעיר ואט אט הרגישו תושבי העיר הוותיקים כי העיר משחירה להם מול העיניים וזה ממש אבל ממש לא מתאים להם.

לא שחס ושלום הם גזעניים או שונאי שחורים, ממש לא, ראיה לכך היא שכונת השחורים שקיימת כבר שנים בפאתי העיר ומעולם לא היית איתם בעיה, הם חיו בשקט ולא התלוננו על הקיפוח ועל כך שלא קיבלו דברים בסיסיים מהממשל המקומי כמו ניקיון, טיפוח וכיתות לימוד, הם ממש חיו איתם בשלום, אבל השחורים החדשים? הם כבר שונים, הם לא שותקים, הם בונים, הם רוכשים נכסים, הם פותחים עסקים וממש משתלבים בניהול העיר.

כולם נוטשים

התושבים הוותיקים הבינו שעליהם לעשות מעשה ובעצת אחיתופל של כמה מקומיים החלו לקטר מעל כל במה אפשרית מבלי לשים לב שהם מוציאים את דיבת העיר רעה וגורמים בכך שיותר ויותר מתושבי העיר הוותיקים נוטשים את העיר, הצעירים בורחים ותושבים חדשים כמותם ממש לא מוכנים להגיע לגור בעיר בגלל השם הרע שיצא לה כעיר של שחורים.

מאידך גיסא שחורים רבים שמעו שבעיר יש שכונות של שחורים שמשתלבים בעשייה ובניהול העיר ודואגים לצרכי השחורים של העיר והם בחרו להצטרף לחגיגה, וכך ככל שהוותיקים קיטרו על השחורים שמגיעים לעיר כך התרחבה התופעה. ושוב לא מדובר בגזענות חלילה, אלא של נוחות וסדרי עדיפויות בניהול העיר.

ואז הגיע יום הבחירות. השחורים גברו על הוותיקים והותיקים לא אהבו את ההפסד הצורב ודרשו עוד בחירות וגם בבחירות השניות הם הפסידו, ופתאום נפל להם האסימון שזהו זה, העיר הולכת ומשחירה והשלטון בעיר שייך לשחורים וההפסד ממש אבל ממש צרב.

הוותיקים לא היו מוכנים לזה והגו רעיון, בואו נחלק את העיר, צד אחד וותיקים וצד שני שחורים, לא שאנחנו שונאים שחורים, להיפך, אנחנו מאוד אוהבים שחורים אבל לא כשהם ממש ממש חלק מהעיר שלנו אלא רק כשכנים מעבר לגדר. וחוץ מזה גם האמריקאים פעם הפרידו את האינדיאנים ושמו אותם מעבר לגדר, וגם הגרמנים עשו גדר הפרדה והעולם אפילו הבין אותם וקיבל את זה. אז גם אנחנו רוצים גדר הפרדה בין העיר הותיקה לשחורים שבאו לגור והפכו כאן לרוב, מה הבעייה?

האמת היא שזה לא בדיוק הוותיקים, זה היה יותר קבוצות מתוך הוותיקים שאין להם שום מכנה משותף מלבד הלוחמה בהתפשטות השחורים, וגם כאלה שיש להם מה להפסיד מאז שהם כבר לא ממש קרובים לצלחת של מנעמי השלטון, אז הם הלכו לזעוק ולצעוק על כל במה שכל הוותיקים רוצים הפרדה ולא סתם הפרדה אלא ממש גדר, כמו ההיא בסין או ההיא במזרח גרמניה המערבית, ושחס ושלום, לא מדובר בשנאת האחר ובטח לא שונאים אותו בגלל הצבע או המוצא, פשוט מחפשים הוגנות ושוויון.

אבל לא פשוט לשכנע את העולם לתמוך בגדר דוגמת זו שהייתה בוורשה של שנת 36 כי משהו עלול לעשות קישור אסוציאטיבי לשלטון האפרטהייד של דרום אפריקה, ושוב לא שחס ושלום זה אותו דבר, הרי שם שנאו שחורים ופה זה לטובתם, אבל בכל זאת צריך להראות שזה רצון העם המאוחד.

ומי הגיע למסיבה?

הוחלט על מסיבת עיתונאים בכיכר כדי להראות לכולם שזה רצון העם, אלא שהעם לא בא למסיבה ונשארו רק האדריכלים המתוסכלים של החומה עם עדת העיתונאים. המארגנים הסבירו שזה ממש לא כשלון ואפילו לא מתקרב לביזיון של עצרת האחד עשרה חודש למרן כי בסך הכל רצו להעביר מסר כתוב לעיתונאים והם לא ממש יודעים לעשות את זה במייל אז קראו להם לכיכר העיר.

החיים בעיר המשיכו להתנהל כאשר התושבים הוותיקים ברובם נהנים מהשגשוג שהפיחו השחורים בעיר והנציגים המתוסכלים שחוו את ההפסד הצורב בבחירות ממשיכים לצרוח על כל במה שכולם רוצים הפרדה.

ואז הגיע שעת הכושר כאשר הנציגים התמלאו באושר ושוב העיר עלתה לכותרות בגלל מספר מועט של אנשים שחיפשו בכח לייצר סיפור שאין לו כיסוי. אפילו בית המשפט צידד לטובת השחורים של העיר ופתאום נוצר מצב אותו כדאי לנצל: הוותיקים החלו להחתים ברחובה של עיר כל בוגר וכל צעיר בדרישה להקים את הגדר שתעשה שלום וסדר, ולצורך הנחיצות המרובה הם פעלו בנחישות וקבעו כי עוד יומיים נשלב ידיים ויחד ניצור שרשרת אנושית שתהיה אב היסוד לגדר.

אך אויה כמה מביך! העיתונאים כבר ממתינים והסקרנים מתקהלים אבל מלבד כמה צעקנים צרובי הפסד איש לא הגיע לעודד, כנראה שבאמת התושבים הוותיקים גם הם מבינים שאותם צעקנים לא באמת את טובת הכלל מחפשים אלא רק מבקשים לבנות לעצמם קריירה פוליטית על גבם של הוותיקים כמו שעשה יאיר היהיר שהשאיר לעיר יריקה בדרך לכסא.

נ.ב. אם אתם הומאניים שקשה לכם עם הביטוי שחורים נסו להחליף את המילה שחורים בחרדיים ותבדקו אם פתאום זה צורם יותר או פחות