בית הדין לעבודה קבע לראשונה בפסיקה – האם שימוש והתכתבות במכשיר סלולרי מחוץ לשעות העבודה בענייני עבודה, יכול להיחשב לצורך שעות נוספות?
רוצה להיכנס אל רבי שימען ביום הילולא? כאן תרכוש את הכרטיס
לפי דיווח של אבישי גרינצייג בתוכנית ‘צבע הכסף’ ברשת ב, השופטת כרמית פלד מבית הדין לעבודה האזורי בחיפה, כתבה בפסק דין כי מדובר בשאלה מורכבת ותלויה בנסיבותיו של כל מקרה.
לדבריה, “מבלי לקבוע מסמרות נציין כי לא ניתן לקבוע באופן גורף שכל חלופת תכתובות בענייני עבודה, הנעשית מחוץ לשעות עבודה, תצדיק בהכרח הכרה במסגרת הזמן במהלכה הוחלפו תכתובות אלה כזמן עבודה המזכה בתשלום”.
אז מה הקריטריונים להכרה בשימוש בטלפון הסלולרי כ”זמן עבודה”?
לדברי השופטת פלד, ההכרה מצריכה בחינת שאלות עובדתיות שונות, כגון “מהות הסיכום בין הצדדים ליחסי העבודה, ככל שישנו, בכל הנוגע לשימוש בטלפון הנייד לצרכי העבודה מחוץ לשעות העבודה; שאלת ערותו של המעסיק לשימוש זה; מידת נחיצותו של שימוש זה לביצוע התפקיד; האם השימוש האמור מהווה חלק מהותי מהגדרת התפקיד של העובד והאם היקף השימוש בטלפון הנייד עולה כדי עמידה לרשות העבודה כמשמעה בחוק שעות עבודה ומנוחה וכפי שפורש סעיף זה בפסיקה ענפה, או שמא מדובר בזוטי דברים גרידא”.
השופטת דגית ויסמן מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אימצה את עמדתה העקרונית של השופטת פלד.
ויסמן דחתה בתביעה שעסקה בה, בדרישה להכרה בשימוש בסלולרי כשעות נוספות. “בעניינה של העובדת, כאמור, הוצגו ראיות לגבי תכתובות קצרות בדבר תזכורת לפעולות שיש לבצע או שבוצעו. אין הן מעידות על עבודה משמעותית לאורך פרקי זמן שמצריכה עצירה של סדר היום הפרטי והקדשת הזמן לעבודה. לא התרשמנו שהראיות מעידות על עבודה אינטנסיבית בשעות ארוכות, מעבר למסגרת העבודה המוסכמת”.
כך או כך, בית הדין לעבודה נאלץ שוב לקבוע כללים יסודיים חדשניים אודות דיני העבודה, על רקע המציאות הטכנולוגית של ימינו.