מהזלזול בגר”ע ועד המרד ב’חברון’

“אנחנו אשמים”, אומר לי בן שיחי, דיין ומו”צ חשוב.

 רגע לפני כן, תיניתי בפניו את כאבי. שורה של ארועים שהתרחשו ועודם מתרחשים סביבנו, מעלים את התחושה שההיררכיה במחננו, שעליה היתה גאוותנו, מתפרקת. שהמשנה בסוטה אודות עקבתא דמשיחא הולכת ומתממשת לנגד עינינו.

 ה”מרד” בישיבת חברון היה הטריגר. הידיעה שלבחורים בישיבה החשובה הזו היו העוז והחוצפה לצאת כך נגד הנהלת הישיבה, ולהתנהג כאחרוני החוליגנים מתחתית הסולם החברתי, היא בלתי נסבלת. כן, גם אני הייתי פעם נערה שאהבה למרוד במערכת, או להתקומם נגד מה שהיה נדמה בעיני הנעריות כעוולה, אבל ידענו: מי שמורד, משלם. וכששילמנו, ידענו שזה הגיע לנו. והנה שם בישיבה, במקום להבין זאת, יצאו עשרות (או מאות?) בחורים בתמיכה באותם בחורים שנזרקו אחרי שיצאו נגד הנהלת הישיבה. זה היה פעמון מהדהד ואור אדום מהבהב. “נערים פני זקנים ילבינו”.

 קשה היה לי להבין איך הישיבה הזו שהצמיחה דורות של תלמידי חכמים, שישיבות רבות בארץ הקודש הן “צאצאיות” שלה, הגיעה למצב כזה.

 ואז נתקלתי ב”מכתב” של גוף שטוען שהוא פועל למען “כבוד רבותינו”, שקרא, לא פחות ולא יותר, לבנות סמינר למרוד במורותיהן. אחרי הסערה מעצם הרעיון שמלמדים בנות אי-ציות, התחלתי להבין. כאן זה התחיל. וזה לא התחיל היום, זה התחיל שנים רבות אחורה.

 מי עומד מאחורי הגוף כותב המכתב? אין לי מושג. אולי באמת נמצאים שם אנשים שכבוד ת”ח, ובראשם מרן הגראי”ל שטיינמן שליט”א, עומד בראש מעייניהם. אבל, הרשו לי לפקפק בכך. הגוף הזה ודומיו הציפו את תיבת הדוא”ל שלי במשך תקופה ארוכה עם ידיעות שכולן רכילות שלא הייתי מעוניינת בהן, ושכל קשר בינן לבין קדושה כלשהי היה מקרי בהחלט. מלבד זאת, גם אם בכל זאת מדובר באנשים אכפתיים, הייתי מבקשת לשאול אותם: שמתם לב מה אתם עושים? היום אתם מלמדים את הבנות האלה לפקפק במורות מסויימות, מחר הן תיטולנה חרות לנפשן ותמרודנה במורות אחרות, מחרתיים הן תמרודנה בכל מה שלימדתם אותן ותצאנה לתרבות רעה!

גם האשכנזים אשמים 

 וכאן אנחנו חוזרים שנים רבות אחורה, אל הימים בהם עיתונים מסויימים הטיפו, וקוראיהם צייתו בשקיקה, נגד גדול הדור מרן הגר”ע יוסף זצ”ל. “נישט אונזערע”? לא משלנו? מותר, אפשר וצריך להיות נגד. זריזי העט הללו הטיפו נגד מי שקוטנו היתה עבה ממותניהם, כשהם מכניסים את ראשיהם במחלוקת בין שני הרים. את התוצאות אנו אוכלים עד עצם היום הזה.

העוסקים עם נוער נושר יודעים לספר, שלא פעם ולא פעמיים שמעו מאותם נערים כי בביתם היו מזלזלים בגדול בתורה כזה או אחר, ומכאן עשו הם לעצמם גזירה שווה וזלזלו בגדולי התורה כולם, גם אלה שייקרו מאד בבתיהם. לכן, מי שחשב שהגזמתי עם נבואת הזעם שלי באשר לבנות הסמינר, יישקול שוב את מחשבתו.

 זה בדיוק מה שמתרחש כעת מול עינינו, ועל זה לבי שותת דם. בלהט המחלוקות השונות המתגלעות כאן מלמדים צדדים מסויימים לזלזל ב”גדולים” או ב”סתם” תלמידי חכמים מופלגים, רק כי הם לא מתאימים למה שהצד הספציפי השני חושב. וכך זה מחלחל ויורד: קודם מזלזלים בגדול הדור, אחרי זה ביורשיו, ואחר כך גם בראשי הישיבות או במשגיחים. הרס החינוך הזה, מוטל על כתפיהם של המזלזלים הללו, בלהט של קדושה.

 “אנחנו אשמים”, אמר לי אותו תלמיד חכם, ואני קפצתי.

 דווקא הוא, ההפך הגמור מזלזול, שלחם למען כבודו של הגר”ע גם בימים בהם לא היה זה פופולרי.

“אתם? דווקא אתם?”

 “כן, אנחנו”, הוא השיב לי. “כי אם היינו אנחנו, מתוך הציבור הספרדי, עומדים אז על כבודו של הגר”ע ועוצרים את הזלזול בו, אולי ההיררכיה הזו שמתמוטטת כבניין קלפים מול עינינו, היתה נשמרת. אולי המחלוקות ההרסניות הללו בתוך הציבור האשכנזי היו נמנעות”.

 ואני האשכנזיה אומרת: אנחנו אשמים. על כך שלא צעקנו, על כך שלא עצרנו את התהליך. אני חושבת שעדיין לא מאוחר. שמי שעיניו בראשו עדיין יכול להתפכח. שהסולם ההיררכי הזה שכה חשוב לנו כי כך עברה המסורת שלנו מדור לדור, עדיין יכול להשמר. אבל בשביל זה, כל אחד ואחד מאיתנו יכול להגיד: די. אל ביתי לא ייכנס הנגע הזה. כאן לא מזלזלים בתלמידי חכמים, וכאן גם לא מזלזלים במורים, תהא הדעה שהם מובילים אשר תהא. כי מחר, ר”ל, אנו עלולים להתעורר ולגלות שזה פגע בנו, בבטן הרכה שלנו: הדור הבא.