דבורי פלאי כותבת:
“אנחנו לא מצלמים הרבה. מצלמה טובה לא היתה לנו כבר תקופה. לא זכרתי בכלל שצילמנו אתכם. זה כל כך לא אופייני לנו. ובכל זאת – מצאנו כעת את ההסרטה הזאת. מזכרת כל כך מיוחדת!
עוד שבוע להילולא: כל מה שאתם צריכים לדעת לפני הנסיעה למירון
מסתכלת עליכם, ילדים מתוקים כל כך, ומודה לה’ על המתנה הזו. רגע אמיתי של נחת יהודית. ואת הרגע הזה בחר הקב”ה שיישאר לנו.
זה יכל להראות גם אחרת: אולי שניכם הייתם מתעקשים להיות ראשונים, אולי הייתי מבקשת כמו שאני עושה לפעמים: ‘אושי תוותר ליעקב, הוא הקטן’, אולי בכלל הייתה פורצת מריבה, גם זה קורה…
וגם כך הייתם נשארים ילדים אהובים מאד. אבל כאן בהסרטה של כמה שניות – כמה אושר ונחת גרמתם לי כאמא! ואיזו מזכרת נצח גם מהוויתור – שהוא ערך שאנו משתדלים לחנך אליו, וגם ממכם – יעקב שעודנו מתלבט, ואושי המוותר בחיוך…
סיטואציה שמוכיחה שהייתם ילדים טובים!
אולי הסרטון הזה, שבתיזמון מדויק התגלה רק עכשיו, בספירת העומר, נשאר לנו בשביל המסר העוצמתי שבו: אבא שלנו אוהב אותנו. הוא אוהב אותנו בכל מקרה; גם כשאנו מתווכחים לפעמים, ולא מסתדרים… זה קורה. אבל כמה אושר ונחת רוח אנו מסבים לו כשאנו מוותרים אחד לשני.
‘וכך אמר להם הקב”ה לישראל: בניי אהוביי, כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה’ (תנא דבי אליהו).
את התמונות האלה רוצה הקב”ה לראות, את הסיטואציות האלה הוא רוצה להנציח. ככה הוא אוהב אותנו כל כך! הלוואי ונזכה לעשות לפניו נחת רוח”.