‘קיבל בשיניים’: לעיתים גם יהודים שומרי מצוות נופלים בפח הזה

אם הייתה תקווה שהקריאות להרגעת הרוחות ולהורדת המתח ייפלו על אוזן קשבת, מתברר שלהט הקרב עודנו בעיצומו. ואולי יש המפרשים את הושטת היד לפיוס כאות של חולשה, ונדמה להם כי עוד מנה של ביטויים בוטים תגרום ליריביהם להניף דגל לבן.

הם טועים. כדאי שיקשיבו לקולות הגוברים בציבור השני ולסבלנותו הפוקעת. מטעני המרירות הנצברים עלולים להתפרץ בעוצמה רבה, וזה לא יביא אותנו לשום מקום טוב. כדאי באמת שכולם יעשו מאמץ להרגיע, להוריד טונים, להתבטא ביתר כבוד כלפי הצד השני.

פשוט לכבד

ואכן, מילת המפתח היא כבוד. חז”ל מספרים כי האסון שפקד את עם ישראל, כאשר מתו תלמידי רבי עקיבא, בא על “שלא נהגו כבוד זה בזה”. עלינו ללמוד לכבד את הזולת גם כאשר הוא חושב אחרת.

הקב”ה ברא כל אחד ואחד מאיתנו שונה מחברו, וממילא גם דרך מחשבתו שונה וייחודית. חז”ל ניסחו זאת במאמר: “כשם שאין פרצופיהם שווין, כך אין דעותיהם שוות”. חילוקי דעות הם אפוא דבר טבעי.

הבעיה נוצרת כאשר חילוקי הדעות לובשים אופי של מלחמה. במקום לברר את הדברים בכבוד ובהערכה הדדית, מתפתחים עימותים באווירה של קרב. ובמלחמה כמו במלחמה, הדבר החשוב ביותר הוא להלום ביריב, לתקוף, לפגוע.

זה אופיים של מפגשים רבים, הן בכלי התקשורת הן בשיחות פנים אל פנים. שאיפתם של הדוברים היא להוכיח ל’קהל הביתי’ כי ‘הכניסו חזק’ ליריב. אין כוונה אמיתית לשכנע ולקרב לבבות. להפך, המטרה היא להכות ולהכאיב.

לעיתים גם יהודים שומרי מצוות נופלים בפח הזה. הם מצדיקים התנהגות כזאת בהסתמכם על מקורות כדוגמת “ענה כסיל כאיוולתו”, “דע מה שתשיב”, “הקהה את שיניו”.

אבל מאורי החסידות לימדונו, שפעמים רבות יצר הרע מתעטף באצטלה של משי, ובק”ן טעמים של קדושה כביכול.

אחת השיטות לברר שאלה זו היא על-ידי מבחן התוצאה. מה דרך זו משיגה, מלבד הגברת שנאה בין יהודים? אותו יהודי ש’קיבל בשיניים’, וקהל תומכיו, עם מה הם חוזרים הביתה – עם יותר קרבה לתורה ולמקיימיה או להפך?

טובה תחת רעה

סיפורים רבים מסופרים על גדולי ישראל שהשיבו טובה תחת רעה, האירו פנים למחרפיהם, ונהגו סבלנות אין-קץ גם כלפי מי שניסו לבזותם. האם הילל הזקן היה מצטרף לחילופי המהלומות, או מפגין כלפי כל אדם את הסבלנות שנהג באותו פוחח שעמד בערב שבת בפתח ביתו וקרא: “מי כאן הילל?!”.

לא צריך לנחש. הילל הזקן אמר את דבריו בבהירות: “מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא, לך ולמד”. זה המסר וזה הקו. לא להתעמת, לא להשיב ‘מלחמה שערה’. לקרב, לנהוג לפנים משורת הדין. לכבד את הזולת גם אם דעתו שונה מדעתנו. התנהגות כזאת תנמיך שנאות, תקדש שם שמיים ותביא את הגאולה.