נורית קנטי: תסבירי לנו. בסוף, מהי באמת הסיבה שבגללה המפלגות החרדיות ממש לא מעוניינות שתהיה יציאה חרדית להפגנת הימין? זה הקשר לחילונים? החשש שהאש של החברה החילונית תופנה בסופו של דבר גם נגד החרדים או שזו בכלל מחאה מול נתניהו שלא מקדם לשביעות רצונם את חוק הגיוס?
שרי: לא, אני פשוט חושבת שבמהלך השנים ההשקפה הנכונה של אדם חרדי קצת היטשטשה. בגלל שבשעתו הרב שך אמר ללכת עם הימין, וזה מסיבות שהם שומרים יותר על המסורת. זה לא שהם יותר דתיים, אגב, אם אני משווה את רמת הדתיות של בני גנץ לעומת רמת הדתיות של נתניהו – זה נוטה לטובת בני גנץ שמקפיד על תפילות ומכבד שבת ומחנה את הרכב שלו רחוק מבית הכנסת, כדי לא להציק לעין חרדית.
מצד שני, לא הולכים עם מחנה השמאל, בגלל המסורת. אבל זה לא אומר שבעתיד לא יילכו אף פעם עם השמאל. מאד יכול להיות שכעת, כשהמטוטלת נוטה לטובת גנץ בסקרים, אם גנץ ירכיב את מחנה המרכז-שמאל בפעם הבאה, מאוד יכול להיות שגדולי ישראל יגידו: ‘לכו איתם’. אם הם, כמובן, יראו פנים מחייכות יותר למסורת.
נורית קנטי: את אומרת, זה לא אומר שלא יילכו עם מחנה השמאל, כי את בעצם מגדירה את בני גנץ כנציג של שמאל?
שרי: לא, אמרתי ‘מרכז שמאל’. ממש לא! בעיני גנץ הוא מרכז בדיוק כמו נתניהו, שהוא לא ימין אלא מרכז. הם שניהם ממורכזים בעיני. רק שאני לא חושבת שהחרדים חתמו קבע כמו שחותמים על צ’ק פתוח קבוע, ללא שום תנאי, עם הליכוד.
ובמצב היום, כשהליכוד לא יכול לקדם להם שום דבר! אפילו לא להזיז עפרון מהצד הימני של השולחן לצידו השמאלי, לא חוק גיוס, כל חוק שהם רוצים לעלות, אי אפשר לקדם – ולא משנה למה: כי נתניהו לא רוצה, כי מחנה השמאל יותר דומיננטי מבחינה תקשורתית ולכן אי אפשר, הנראות הציבורית לא טובה, לא משנה למה.
נורית קנטי: אבל בסוף, למה הם כל כך לוחצים ולא מעוניינים שהציבור החרדי ייצא להפגנה הזו, בוודאי לא בצורה מסודרת, כך שיגידו, הנה החרדים הצטרפו להפגנת המיליון?
שרי: בדיוק מאותה סיבה ש’יתד נאמן’ לפני כמה שבועות יצא בכתבת שער ענקית נגד העלייה להר הבית.כדי לחדד במחנה החרדי את ההשקפה, מה שנקרא ב’יתד נאמן’, או במחנה הליטאי שאני נמנית על שורותיו, ‘ההשקפה הטהורה’. שזה אומר: בני ישיבה, לא שייכים לא לימין ולא לשמאל, השקפת העולם הליטאית היא ממש לא כמו של ממשלת ה’ימין על מלא’ שנתניהו כעת הרכיב.
נורית קנטי: אז זה כדי לשמור על היבדלות?
שרי: זה לשמור על ההשקפה.
נורית קנטי: כלומר, יש לנו האינטרסים שלנו?
שרי: לא אינטרסים, השקפה. עכשיו, זה שחרדים יהיו שם, בסדר, יש גם חרדים שהצביעו לסמוטריץ’ ולבן גביר. אבל זה לא אומר שהם החרדים שמגדירים את עצמם ‘אנשי השקפה’. יש חרדים שמגדירים את עצמם ‘שומרי תורה ומצוות’, ויש חרדים שאומרים, ‘אני גם שומר על ההשקפה הטהורה’. שזה אומר שחשוב לי מה גדולי ישראל אומרים, חשוב לי מה גדולי ישראל חושבים.
למשל אני גרה בקרית ספר, מקום שרובו, ואני לא אומרת כולו כי תמיד יש בשוליים אנשים שחושבים לעצמם מה שהם חושבים, אבל ברובו, מורכב מאנשים שאם רבנים אמרו לא ללכת להפגנה. ולא כי – כמו שאמר הכתב המוכשר שדיבר לפני ואני מאחלת לו הרבה הצלחה בתפקידו החדש, יואלי – ש’יתד נאמן’ כתב ש’מי שיעז להגיע’…לא, רוב רובו של הציבור הליטאי לא מפחד להגיע כי יעשו לו משהו, אלא כי הוא חושב שזה לא ישדר לילדים שלו מסר נכון. כאילו אנחנו במחנה הימין. בסדר, גם אנחנו כועסים על בית המשפט, ואגב, כמו הרבה במחנה המרכז! אני לא יודעת אם בני גנץ לא חושב שצריך לשנות את מערכת המשפט. אולי לא באופן הזה, ובזמן הזה ובעיתוי הזה ובצורה הזו. ויחד עם זה, אנחנו לא חושבים שאנחנו חלק אינטגראלי ממחנה הימין ומהשקפותיו.
אנחנו נגד הרבה דברים שבן גביר וסמוטריץ’ עושים והם לא כהשקפתנו. צריך לבדל את העסק הזה ולציבור החרדי מאד חשוב הקטע ההשקפתי. מה אנחנו חושבים, מהי ההשקפה, ואם זה לא ממש חלק מהשקפתנו, ואם גדולי ישראל לא אמרו ללכת להפגנה, פה בקרית ספר שבה אני גרה, אני כמעט בטוחה שלא אראה אוטובוסים נוהרים להפגנה הזו…