הזמר אביב גפן הופיע ביום העצמאות, כאשר הוא עדיין בשבוע האבל על מותו של אביו, יהונתן גפן – לאחר שקיבל אישור מרב לשיר בפומבי באמצע ‘השבעה’.
ההיתר שקיבל חולל סערה, ועכשיו מסביר הרב ד”ר יצחק בן דוד ומנמק מדוע התיר לגפן לשיר – ומה הייתה הסיבה שהובילה אותו לכך. הרב ד”ר יצחק בן דוד, מהיישוב צור הדסה, הוא רב בית המדרש ‘שערי ציון’ ב’יד הרב נסים’.
בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו כתב הרב:
“כשאביב גפן פנה אלי בשאלתו לגבי הופעה ביום העצמאות לפני תום ימי השבעה על אביו, התרגשתי מעצם הפניה, ומהרצון והנכונות שלו לבחון ולהתמודד עם הדילמה הזו גם בכלים הלכתיים ותורניים.
“אבל לצד ההתרגשות היתה גם מבוכה. וזאת מכיוון שהשאלה הזו פגשה באופן מיידי ומובהק מחסום הלכתי (וגם ערכי, עקרוני) שנראה בעיני בלתי עביר. הייתי כבר בדרך לומר לו – אביב, אני לגמרי מבין את הקושי, ואת המורכבות, ואת הצורך, אבל האמת היא שאין לי יותר מדי מה לתת לך בעניין הזה. לפחות מבחינת ההלכה – האיסור ברור, מובהק, חד משמעי.
“אבל אז, בשעת לילה מאוחרת, זה קרה. האסימון נפל. ולפתע כל הסוגיה נעמדה מחדש למול עיני, והתגלו לי בה פנים חדשות לחלוטין. זה קרה כשעלתה לפתע בזכרוני תקנתם הקדומה של קדמוניי – מוריה ורבניה של יהדות לוב.
“תקנה מפוארת ומפורטת שתוקנה ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, המשרטטת ביד אומן את סדרי התפילה, הקריאה בתורה, ובכלל – את אופיו הדתי והקהילתי של יום העצמאות.
“ובתקנה מופלאה זו, ממקורות גאוותה של עדתנו, אחד המוטיבים המרכזיים והייחודיים הוא ההקבלה החזקה שהיא יוצרת בין יום העצמאות לבין… חג הפורים!
“התקנה כוללת למשל, התייחסות ליום העצמאות כיום של משתה ושמחה ומתנות לאביונים (!). ממש כבחג הפורים. רק שמגילת העצמאות מחליפה כאן את מקומה של מגילת אסתר.
“והנקודה הזו הפכה להיות המפתח לפסק כולו. שכן, ביחס לפורים, התקבלה להלכה הדעה שלא נוהגים בו כלל מנהגי אבלות בפרהסיה.
“ממילא, יש יסוד חזק לקבוע, על יסוד תקנת רבני לוב, וגם על פי עמדות הלכתיות נוספות שהתגלו לי לאחר מכן, שגם ביום העצמאות אין מקום לנהוג ניהוגי אבלות בפרהסיה. בהמשך אף גיליתי, שכך היתה גם פסיקתו למעשה של מורי ורבי הרב עמיטל זצ״ל, ושמחתי על הדבר שמחה גדולה.
“לאחר מכן התלוו לפסיקה גם נימוקים ושיקולים נוספים, בעיקר מצד הפגיעה בפרנסתם של עשרות אנשים מצוות הנגנים וההפקה, וגם לכך נמצאו יסודות בהלכה, כפי שפירטתי בתשובתי.
לכך הצטרפו גם נימוקים והיבטים נוספים, לא את כולם ניתן לפרט, וכל אלו יחדיו הולידו את הפסק הסופי על מרכיביו וסייגיו השונים.
“אז כן, תקנתם של קדמוניי, רבני עדתי, היא זו שיצרה עבורי את הפתח לפסיקה שמבקשת לשלב בין ההלכה לבין רגע ייחודי בתוככי המציאות הישראלית העכשווית ואתגריה.
“אז תודה לך אביב שזימנת עבורי את המפגש המחודש הזה עם מסורתי ושורשיי; מאחל גם לך הרבה פיוס והשלמה והשראה למול שורשיך שלך, הקרובים והרחוקים”.