נתניהו ב’יד לבנים’: “איבדנו זוגות של אחים ואחיות נפלאים”

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הערב (ב) דברים בטקס האזכרה לחללי מערכות ישראל של ארגון “יד לבנים”, בירושלים, והתייחס בפתח הדברים לפיגוע הדריסה בשוק מחנה יהודה, לא הרחק ממקום הטקס. “לפני דקות אחדות, לא רחוק מכאן, נעשה ניסיון נוסף לרצוח את אזרחי ישראל. הפיגוע הזה, במקום הזה, ברגע הזה, מזכיר לנו שארץ ישראל ומדינת ישראל נקנות בייסורים רבים.

“הפיגוע הראשון היה לפני 160 שנה, ורבים באו אחריו, בתקווה ובציפייה שהם יוכלו לנו, שהם יעקרו אותנו מכאן. ולו יכולים היו המרצחים הללו, אז וגם היום, רוצחים את כולנו. אבל הם לא יכלו לנו. אנו יכולנו להם והקמנו מדינה לתפארת עם צבא וזרועות ביטחון לתפארת. לתפארת, אבל במחיר קורע לבבות.

“אתמול, במפגש מרטיט-לב במשרד ראש הממשלה, יחד עם תמי שלח הבלתי-נלאית, שמענו רעייתי ואני ילדים, נערים, נערות ואימהות ממשפחות שבהן האב נפל בפעילות מבצעית. זה היה שיח אמיתי מעמקי הנפש, ישיר בעוצמתו. אחת האימהות אמרה בדמעות: “אני כואבת את נפילת בעלי כל יום בשנה, אבל ביום הזיכרון אני מרגישה שכל העם איתי”. הילדים סיפרו על הרצון להמשיך את דרכו של אבא; על המאמץ להיאחז בכל רסיס של זיכרון אם ישנו כזה, שהרי חלק מהילדים היו בבטן אימם, או שהיו קטנים מאוד; הם גם דיברו על ההשוואה לילדים וילדות אחרים, שלהם יש שני הורים. כולם ילדים שהתבגרו בטרם עת, ושתוגה של עצבות בעיניהם. שככל שעושים מאמצים, משתדלים, מדברים ומחבקים התוגה הזאת לא נמחקת. אמרתי להם: לצערנו, את החיים אי-אפשר להחזיר אחורה. את החיים אפשר לחיות רק קדימה. והודות לאבות שלכם – יש לכולנו עתיד. העם מוקיר את מי שאלמלא הם גורלנו היה אחר לחלוטין. מדינת ישראל בזכותם קיימת.

“משפחות יקרות, יום הזיכרון מבטא את המחויבות העמוקה בינינו: בשמם ולמענם של עשרים וארבעה אלף מאתיים ושלושה-עשר חללי מערכות ישראל, ושל אלפי חללי פעולות האיבה. השנה, אחרי שאיבדנו זוגות של אחים ואחיות נפלאים, תחושת היותנו אחים צריכה להתחדד ביתר שאת. כן, אחים. לפעמים מתווכחים, לפעמים מתרגזים, לפעמים קצת מתרחקים. אבל תמיד, בכל מצב, תלויים זה בזה.

“הבריח התיכון של המעבר מיחידים לעם הוא ערבות הדדית, אחריות ואחווה. בזכות האחווה הסתערו הנופלים קדימה כתף-אל-כתף. בזכות האחווה חיפו הנופלים זה על זה, תחת אש. בזכות האחווה אימצו הנופלים אל גופם רימון-יד כדי שחבריהם לא ייפגעו, גם במחיר חייהם שלהם. אומר משורר תהילים: “דָלְפָה נַפְשִׁי מִתוּגָה”.

“אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, כולנו חשים בעוצמת התוגה שמציפה את הנפש, בייסורי האובדן שחותכים בבשר החי. אנחנו נופלים וקמים, צונחים וצומחים, וחוזר חלילה. גם בחלוף השנים – הכאב אינו בר-חלוף. כמה היינו רוצים לומר לאהובי נפשנו את הדברים שלא הספקנו לומר להם: מילה, ליטוף, חיבוק. אבל בחשכת השכול, ברגעי הקושי והדכדוך מושטת אלינו ידו של העם. העם נותן כוח עצום. ביאליק אמר: “היה איש ואיננו”. עבורנו הם אף פעם אינם. אבל כשהעם מושיט לנו יד, הם איתנו ביתר שאת. כך היה לאורך כל שנותיה של המדינה, וכך קורה גם היום.

“לפני שבועות אחדים צפיתי בסרטון נוקב ומרגש. אחרי מסע-אלונקות של עשרות קילומטרים בסיירת ‘גולני’ – ולפני העלייה התלולה ל-‘מוחרקה’, לקרן הכרמל, אחד ממפקדי הצוות אמר לחייליו: “מתחת לאלונקה יש איש שמאל ואיש ימין, ויש מזרחי, ויש דרוזי, ויש עולה חדש. יש פה חמש שפות. יש פה אנשים מהצפון, מהדרום ומהמרכז. יש פה מצפון תל אביב, ויש פה מיהודה ושומרון. פה, כמו במדינה, אם אחד עוזב את האלונקה, אם אחד מפקיר את המשימה, כל האלונקה תיפול יחד איתו”. וסיכם המפקד הצעיר: “אז אנחנו אומרים לעם ישראל – אנחנו מאוחדים מתחת לאלונקה”.

“מכובדיי, בנינו ובנותינו, בכל זרועות הביטחון, ממשיכים לשאת את אלונקת-האחריות לגורל המדינה על כתפיהם. האחווה קיימת, הרעות מחברת. ובשם אותה אחווה – אני מבטיח שנמשיך לפעול להשבתם הביתה של שבויינו ונעדרינו. זו חובה לאומית ואנושית ראשונה במעלה שתמיד עומדת לנגד עינינו. בד בבד, אני מאחל החלמה לכל הפצועים שמגלים תעצומות נפש אדירות. אנחנו מציינים היום 75 שנות עצמאות, 75 שנות הקרבה, 75 שנות אחווה. זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה יוסיף להיות נצור עימנו מדור לדור”.