אחרי המאמר ב’המודיע’: האגודאיים לא ישתתפו בטקסי יום הזיכרון

יו”ר יהדות התורה השר גולדקנופף ביטל היום (ראשון) את השתתפותו בטקס יום הזיכרון בקרית גת. גם סגן השר יעקב טסלר הודיע שלא יגיע לבית העלמין בבאר טוביה.

גולדקנופף הסביר: “כחבר הממשלה, אמור הייתי לקחת חלק בטקס יום הזכרון לחללי צה”ל, שייערך ע”י ארגון ‘יד לבנים’ בקרית גת. עז היה חפצי להגיע ולכבד את זכר הנופלים. אולם, נוכחתי לדעת שלצד בני משפחות שכולות שחפצו בהגעתי כנציג מטעם הממשלה, ישנן משפחות שכולות שהדבר עשוי לגרום להן לאי נוחות”.

“אין הדבר נכון, אך אני מעדיף שלא לפגוע ברגשותיהן. איני מעוניין לשמש, חלילה, עילה לשיבוש סדר יום כה מיוחד ובעל משמעות. לכן, בזמן הטקס נגיע אל הכותל, ואומר שם פרקי תהילים לעילוי נשמת הקדושים. מייקר את המשפחות ומשתתף באבלן הכבד”.

עיתון ‘המודיע’ של הסיעה המרכזית באגודת ישראל פרסם היום מאמר מערכת תחת הכותרת “הנעלבין ואינן עולבין…”, בקריאה לנציגים החרדים להימנע מהגעה לטקסים רשמיים בבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון בשל הביקורת שנשמעה בין היתר על כך שאלה לא שירתו בצה”ל, והפרובוקציה המתוכננת נגדם מצד המפגינים נגד הממשלה ונגד הרפורמה המשפטית.

“על הפרק עומד נושא ההתססה וההשמצה התקשורתית-שמאלנית נגד הנציגים החרדיים, לבל יבואו ביום הזכרון לבתי העלמין הצבאיים. הטיעון: הם לא משרתים בצבא, לא רוצים אותם ושלא יבואו. יתכן, ואולי אפילו סביר להניח, שזו לא עמדת רוב הציבור. אולם, די בכך שזו עמדת הרעשנים והצעקניים בשוליו, ואין איש פוצה פה ומצפצף לעומתם, לא מהזירה הפוליטית לדרגיה השונים, וודאי שלא מהזירה המשפטית, ומי יאמר ומי ידבר על הזירה התקשורתית”.

בהמשך נכתב כי “נשמעו קריאות גם נגד פוליטיקאים בכלל, שלא יבואו. אולם, מול הקריאות הללו, היו מי שיצאו חוצץ. על הקריאות נגד החרדים – דממו המגיבים. העובדה שנציגים חרדיים הנושאים בתפקידים בכנסת או בממשלה הגיע בכל השנים אל בתי העלמין, נבעה מן הרצון לכבד את הנופלים, לייקר את בני משפחותיהם שקרבנם היה גדול. איש מהנציגים לא בא רשמית על בסיס אישי, כי אם מתוקף התפקיד המחייב והמעמד המתבקש; וככל שזה היה כך – היה לזה טעם”.

“בהפקרות השוררת כיום בחוצות ערי ארץ-ישראל, כאשר אנרכיסטים המקבלים גיבוי מאלה שמעונינים בהתפרעויותיהם משתוללים, עשוי להיווצר מצב שדווקא הרצון לכבד את הנופלים הי”ד ולייקר את בני משפחותיהם – עשוי להפוך למעמד של ביזוי, של צעקות ושל גידופים, שבוודאי לא יוסיפו כבוד. אמנם, ‘הכל לפי המבייש והמתבייש’, ואין חשש שאי מי מהנציגים החרדיים ייעלב מהאנרכיסט התורן; אבל למשפחות עשוי הדבר להכאיב. מנקודת המבט שלהם, עשויים הם לחשוב שיקירם נפגע”.

בעקבות כך, נכתב במאמר המערכת כי “דומה, שאין הצר שווה בנזק. יתכן, שנכון יותר יהיה שהנציגים החרדיים מיוזמתם, יפנו אל הממונים על הטקסים ויבקשו מהם לשלוח השנה אל בתי העלמין נציגים אחרים במקומם. אין טעם ללכת אל מקום שדוחים אותנו משם. דרכי ההנצחה והזכרון הנקוטים במחננו, לימוד משניות, אמירת פרקי תהילים ותפילה לעילוי נשמה – יכולים להתקיים גם בלא נוכחות רשמית בטקס. מאידך, את חשבון הנפש על ההיעדרות הזו, יצטרכו לעשות המסיתים והמשמיצים, ולא פחות מהם השותקים והמקבלים בהבנה”.