אין מלך בלא עם / הדס צורי על החשש של האליטות בימינו

“אשרי העם יודעי תרועה, ה’ באור פניך יהלכון”; כשהעם אינם סומכים על הגיבור אלא הם יודעים בעצמם תרועת המלחמה, אז באור פניך יהלכון” (הבעש”ט).

לפני כ 250 שנה ייסד רבי ישראל בעל שם טוב את תנועת החסידות. תנועת החסידות באה לעולם בזמנים שעם ישראל היה מוכה וחבול מבחינה רוחנית וגשמית והשכבה הרוחנית של העם, הרבנים, ותלמידי החכמים התייחסה בבוז והתנשאות לפשוטי העם, שלא ידעו קרוא וכתוב וחיו בעוני מחפיר.

בכדי למנוע מהם לעזוב את הדת ובכדי להמשיך ולבסס את עליונותם, נהגו הרבנים לדכא את היהודים הפשוטים, להדגיש עד כמה הם חוטאים, בורים ונחותים.

הבעש”ט החל תנועה של תיקון. הוא אהב את פשוטי העם והאמין בהם. בכל מעשה טוב ומצווה שלהם ראה עדות למהותם הפנימית והעמוקה והבין שבכדי להציל את עם ישראל מכיליון רוחני, עליו לעודד ולרומם אותם.

האליטה של ‘כלי הקודש’ לא יכלה להכיל את השינוי שהביאו הבעש”ט וגדולי החסידות. היא הוקיעה את החסידים מתוכה ולעיתים אף נקטה נגדם באלימות פיזית.

השלטון ללא מיצרים שהיה לאליטות בפשוטי העם התערער כאשר אותם אנשים פשוטים הבינו שבמקום להשתמש ביכולותיהם כדי לחזק את העם ע”י התורה, האליטות השתמשו בתורה כדי לרומם את עצמם, ובה בעת הזדקקו לפשוטי העם בכדי להתנשא עליהם. האליטה הפכה בעיני עצמה לחלק בלתי נפרד מהתורה ומהקדושה ולכן פגיעה במעמדה הייתה עבורה חילול הקודש.

תורת החסידות הכניסה תוכן לחיי היהודים הפשוטים, זקפה את ראשם, החזירה להם את הקשר עם הבורא, את תחושת הערך ואת שמחת החיים ובזה לא יכלו האליטות להילחם. הבעש”ט הכיר בערך חוכמת ההמון וסבר שדווקא בתמימות ובשכל הישר טמון הכוח של האומה והעתיד של עם ישראל. תפקידם של האליטות ע”פ החסידות הוא לסייע לעם לגלות את עוצמתו ולממש את יכולותיו.

בתקופה האחרונה נדמה כי הסיפור של האליטות בעיני עצמן חוזר על עצמו בוורסיה מודרנית.

במשך שנים ארוכות שלטה במדינת ישראל הצעירה (וכנראה גם לפני כן) אליטה של שמאל אשכנזי וחילוני. בתחילה, האליטה הזו נבחרה לשלטון באופן דמוקרטי אך משהחלה להפסיד, העבירה את כוחה לשלטון במוסדות ציבוריים בלתי נבחרים כגון מערכת המשפט והצבא וכך החלה האליטה להחליש את הדמוקרטיה ושלטון הרוב. האליטה שמרה על מאחזי השלטון שלה בשיטת חבר מביא חבר, סלקציות מוקפדות בכניסה לקביעות באקדמיה, מינוי קצונה בכירה בצבא, משרות השפיטה ועוד.

בתחילה, השכבות שהודרו קיבלו את שליטת האליטה והאמינו כי אל השופטים, הקצינים הבכירים, אנשי התרבות יש לשאת עיניים. ע”י הדיכוי וההתנשאות הצליחה האליטה לגרום לעצמה ולאחרים להאמין כי אנשיה חכמים וכשרוניים יותר משאר המגזרים ולכן נתונה להם הזכות להורות מה נכון ומוסרי ומה נחות ונבער.

בחלוף השנים, המגזרים המודרים התחזקו מבחינות רבות והחלו לדרוש שיוויון זכויות. בנוסף, התפרקות הערכים של האליטה, הרעיונות הפרוגרסיביים שאימצה והתרחקותה מהמסורת היהודית גרמו לה לאבד את הקשר והשליטה הרעיונית בשכבות אחרות של העם, שעבורן תחושת הערך העצמי היא תולדה של המסורת היהודית, בניגוד לאליטה, שתחושת הערך נובעת כיום מהיותה ביזארית ואוונגרדית. תחושת העליונות של האליטה טמונה באי השתייכותה להמון. באופן אבסורדי, האליטה זקוקה להמון בכדי לא להיות חלק ממנו.

האליטה זקוקה להמון מדוכא שמאמין ממש כמוה בעליונותה אבל בישראל של 2023 ההמון כבר לא מאמין בעליונות הזו.

המוני בית ישראל מחוברים להשתייכות לאומית ומסורתית ושואבים כוח משורשים של אלפי שנים, בה בעת שהם חוזים באליטות שבועטות בכל מה שעבורם הוא יקר וקדוש.

לאחר הניצחון בבחירות האחרונות, האליטות חשות בעוצמה את ערעור מעמדן. העם מבין את עומק ההדרה והדיכוי ומורד בו. מה שהרשתה לעצמה האליטה במחאה האחרונה הביא לקרע עמוק ואולי אף לחיסול שאריות האמון העממי בה מבחינה מוסרית וערכית.

המחנה הלאומי מתחיל להבין שהאליטה האמיתית היא עם ישראל. תחושת הערך של העם לא נובעת משונות, ניכור ונפרדות אלא מתחושת שייכות וסולידריות. עלינו להתעצם בתודעה שלנו כאליטה האמיתית מתוך שייכותנו לעם הנצח, מתוך חינוך ילדינו לערכים בהם אנו מאמינים ודרישה ממנהיגינו לייצגנו כראוי ולפתוח עבורנו שיוויון הזדמנויות בכל מוסדות המדינה.

כמו כן, בנוסף לפתיחת הזדמנויות שוות לילדינו במוקדי הכוח, יש לבנות מעגלים חדשים של חברה והשתייכות שאינם תלויים בשמאל: לחזק גופי תקשורת ימניים, לייצר תרבות יהודית, להקים קהילות ולייצר מקומות עבודה משלנו. בד בבד עם החלשת שלטון האליטה במוקדי הכוח, יש לחתור לבטל את התלות בהם מבחינה חברתית וקהילתית.

חשוב לחזק ולבסס את התודעה החיובית של המחנה הלאומי, את התחושה האמיתית שאנחנו מוסריים, ערכיים, משמעותיים, תורמים ומסוגלים. הסכמתנו להרגיש נחותים ומבוזים היא החטא האמיתי שלנו. זקיפת הראש וקידום ילדינו, תנאינו ומעמדנו היא חובה קדושה ומצווה. אנו לא זקוקים לאלימות חלילה אנחנו זקוקים לשינוי התודעה וממנה יבואו גם הצעדים המעשיים. הגיע הזמן להחדיר בציבור שלנו את התודעה שהשלטון מגיע לנו מתוקף זכותנו הדמוקרטית, מתוקף היותנו ציבור מוסרי ערכי שוחר טוב וצדק, מתוקף השתייכותנו לעם ישראל.

שנים של דיכוי פיזי אך בעיקר נפשי ותודעתי חייבות להגיע לסיומן.