הדמוקרטיה אינה בסכנה; זה מה שצריך להדאיג אותנו באמת

כאשר קמה מדינת ישראל הדהדה בעולם ההכרזה: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל”. עברו שבעים וחמש שנה, ואורח זר יכול להתרשם שהמדינה היא כבר ‘יהודית’ לגמרי, ועכשיו צריך להיאבק על הדמוקרטיה…

כל יהודי שומר מצוות יחייך במרירות למקרא התיאור הזה, אבל יש בהחלט רבים שזו תחושתם, אף שהיא רחוקה מהמציאות כרחוק מזרח ממערב. זו תוצאה של תעמולה בלתי-פוסקת, המציירת תיאור דמיוני של השתלטות דתית גוברת והולכת, עד שגם בני-אדם אינטליגנטים הולכים שבי אחריה.

עובדות, לא תעמולה

הדוגמה המובהקת לכך היא ‘חוק החמץ’, שזכה לתגובות זעם אדירות, ואף לפרובוקציות של פיזור חמץ במרכזים רפואיים בעיצומו של חג הפסח. בעיני רבים בציבור החוק הזה הוא דוגמה לדורסנות דתית גוברת ורמיסת הציבור שאינו שומר מצוות.

ומה האמת? ובכן, במשך כל שנות המדינה היה מקובל שמנקים את המרכזים הרפואיים מחמץ לקראת הפסח, כדי לאפשר ליהודים שומרי מצוות לשהות בהם בחג. במקצת המרכזים נתבקשו האורחים להימנע מלהכניס חמץ במהלך הפסח, והכול זרם על מי מנוחות.

עד שלפני חמש שנים הגישה שורת גורמים אנטי-דתיים עתירה לבג”ץ, בתביעה לאפשר הכנסת חמץ בפסח למרכזים הרפואיים. בג”ץ פסק, ברוב של שני שופטים נגד אחד, כי המרכזים הרפואיים אינם רשאים לאסור הכנסת חמץ בלי שהוסמכו לכך על-פי החוק. ובמילים אחרות: בג”ץ גלגל את העניין לעבר הכנסת.

הכנסת נענתה לאתגר וחוקקה תיקון לחוק, המעניק למרכזים הרפואיים את הסמכות הזאת. גם התיקון הזה נוסח בלשון מינימליסטית ביותר, והוא בסך הכול מקנה למנהל של כל מרכז רפואי סמכות לקבוע הוראות בדבר איסור הכנסת חמץ לשטחו. התיקון אפילו אינו מאפשר למנוע בפועל הכנסת חמץ, אלא רק ליידע את הבאים בדבר ההוראות. הא ותו לא!

אבל את מי מעניינות העובדות כשאפשר לעשות ‘עליהום’ מאורגן כאילו יש כאן דורסנות דתית והפיכת המדינה למדינת הלכה. וכך הפוליטיקאים והתקשורת פמפמו סיסמאות שהתסיסו את הציבור וגרמו לפרובוקציות המכוערות.

מול סכנת ההתבוללות

זה בדיוק סיפורה של כל המהומה המתחוללת בעת האחרונה. במקום לשבת יחד, כמו הניסיון שנעשה עכשיו בבית הנשיא, לשמוע את מה שמטריד וכואב לצד השני, ולהגיע להסכמות – נכנסו לתמונה גורמים שהחליטו לרכוב על הסוס הזה ולהבעיר את המדינה כולה.

לא, הדמוקרטיה אינה בסכנה. היא חיה ובועטת. גם אם יצטמצם מעט כוחו של בית המשפט עדיין המדינה תהיה דמוקרטית בכל המובנים. מה שצריך להדאיג באמת הוא הצד היהודי של המדינה. מה קורה לערכים היהודיים? באיזו מידה מוטמעת הזהות היהודית בלב הנוער? האם הוא מכיר מושגי יסוד יהודיים? עד כמה גדל כאן דור צעיר שמסוגל לעמוד בפני פיתויי התבוללות?

בכל ההיבטים האלה חלה במרוצת השנים נסיגה חמורה, וזה האתגר הגדול העומד לפנינו – לבסס ולחזק את המדינה היהודית!