שי גולדן: עמדתך לגבי מתווה הגיוס? מן הסתם לא ציפיתי, לא חושב שמישהו מאיתנו ציפה, שאיזה שהוא מתווה גיוס יתקבל באהדה על ידי מישהו מהאופוזיציה, או על ידי מפלגות מצד שמאל שלא משנה מה יוסכם תמיד יראו בזה שימור הסטטוס קוו שבעיניהם נראה אי שותפות בנטל. איך את רואה את זה מהצד שלך?
שרי: כלומר, אלא אם כן זה יקרה בממשלה בראשותם. ואז הכל יהיה טוב, הכל יהיה תקין, לא משנה מה. כל עוד הדבר יקרה בממשלת נתניהו, תחת כנפיו, הדבר הזה לא ייראה בעיניהם. ולא משנה מה הוא יעשה, אגב. חוק גיוס, חוק חמץ, חוק לשיפור המים בכינרת גם לא ייראה בעיניהם. ולכן הממשלה הזו לא תקבל לגיטימציה מצידם אף פעם, אני אפילו לא בטוחה שהשיחות בבית הנשיא יבשילו לאיזו שהיא הסכמה מצידם, לדעתי בסוף הם איכשהו יפרקו את הכלים. אז יכול להיות שבני גנץ והאנשים שלו כן יגידו בסוף שבסדר, ואיכשהו, אבל הם לא יהיו דומיננטים בעסק הזה. כי כל עוד המחאה מתודלקת ברחובות כל דבר ידליק אותם ובטח חוק גיוס שהוא חוק נפיץ פה מאז קום המדינה.
שי: השאלה היא אם אפשר למכור את חוק הגיוס לציבור החרדי…וזו שאלה לא פחות מעניינת.
שרי: נכון, ובפרט שהציבור החרדי זה לא משהו אחד, שחור. זה מלא מלא גוונים של אפור, מאפור בהיר ועד אפור כהה. וראינו בתקופת ליברמן כשר בטחון, שהביא חוק שמשרד הבטחון סמך עליו את ידיו, חוק שבעצם היו גורמים במשרד הבטחון שטענו שבג”צ יקבל אותו. כי משרד הבטחון אמר שהוא טוב. כשהיום, במצב הנפיץ שקיים, עם ההפגנות ברחובות, אני לא בטוחה שבג”צ יאשר חוק, גם אם משרד הבטחון יאמר שהוא בסדר מבחינתו. ובפרט, שתמיד יהיו גורמים, והתקשורת תלבה את זה, גורמים שיגידו שזה לא באמת טוב לצה”ל ומקובל על משרד הבטחון.
וזה למרות שגלנט, שר הבטחון, הם אלו שרצו שהוא יישאר בתפקידו, והם היו אמורים לומר שאם גלנט סומך את ידיו על חוק אז בסדר. ועדיין זה לא קורה.
שי: שרי, שרי, זה הכל אמת לשעתה, גיבור לשעתו.
שרי: נכון. מהרגע שנתניהו רוצה אותו ונתן עליו את החותמת, הוא כבר לא טוב…
שי: אם עכשיו גלנט הוא בצד של נתניהו, זה נגמר. והם גם באמת מחליפים את דעתם כך ששבשבת יותר יציבה מהם…
שרי: הם דווקא מאד יציבים…הם לא רוצים את נתניהו נקודה פסיק, ולא משנה מה הוא יעשה. הוא יגיד בוקר טוב, ערב טוב – לא טוב.
שי: יעקב ברדוגו טוען שהוא מזהה איזו שהיא התפוררות במערכת הפוליטית החרדית ויכול להיות שהברית החזקה הזו בין נתניהו לחרדים, הוא מזהה בה בקיעים. את מזהה לכך סימנים?
שרי: אז שלשום ישבתי באולפן של ערוץ מתחרה שלכם ואמרתי את הדברים האלו, ואני חושבת שהורמו הרבה גבות, וכשכבו המצלמות אמר לי אחד העיתונאים שם שהוא מתפלא ובהלם ממה שאני אומרת אבל זה מתחיל לתת לו כיוון. כי כן, יש בקיעים. החרדים מתחילים לומר, בכאב, ובצער, יכול להיות שאנחנו משלמים את המחיר להיצמדות שלנו לנתניהו. יכול להיות שההיסטוריה זורקת אותנו בלית ברירה ובלי רצוננו לצד השמאלי של המפה. וזה כבר אפילו לא צד שמאלי, זה בני גנץ. וקצת יותר קל להם לחשוב על בני גנץ כראש ממשלה. זה כבר לא יאיר לפיד שדיבר הרבה נגד החרדים, זה כבר לא ליברמן, שרצה לזרוק אותם במריצה למזבלה. זה כבר בני גנץ, בכל זאת יקיר החרדים, בן אדם בסדר.
שי: ויש שם גם את גדעון סער, שיש לו מהלכים עם פוליטיקאים חרדים…
שרי: אולי כבר פחות לאחרונה ומאז שהוא הקים את ‘תקווה חדשה’. ועדיין יש שם אנשים שיש מה לדבר איתם. למשל מתן כהנא שפעם היה מאד נגדם, לפחות בעיניהם, היום בכל הראיונות שלו הוא נשמע מאד פרו חרדי. וזה גם לא ממש משנה מי האנשים במפלגה, בסוף בני גנץ הוא בן אדם שיש לו לב חם ליהדות ולמסורת. ובסוף, החרדים אומרים, תשמעו, לא רצינו, נאום השפנים של הרב שך לא הביא אותנו למקום הזה, אנחנו בעד נתניהו, אבל המצב היום הוא כזה שכל חוק שנביא, חוק החמץ או לא משנה מה מיד יקפצו עלינו, החרדים האלו.
ותשמע, השנאה! השנאה שאני מרגישה, שאנשים חרדים מרגישים ברחובות היום היא נוראית. התחושה כאילו היו רוצים לשים אותנו בתוך איזו קופסה קטנה, קנטון קטן, ופשוט לא לראות אותנו מול העיניים, היא תחושה מאד קשה. תחושה שהימין הרגיש אותה אחרי רצח רבין, החרדים הרגישו אותה בפרשת יוסל’ה. אבל ככה? אני באמת לא זוכרת דבר כזה.
שי: אני מסכים. כאילו מנתבים ומרכזים לתוך הקהילה המקסימה הזו את כל הכשלים, את כל הבעיות כאילו באמת כל בעיות ישראל מתנקזות לתוך הקהילה החרדית ואין שום בעיות אחרות. עזבי שאחוז ההשתמטות בציבור החילוני היסטוריים במספרים שלהם, אבל על זה איש לא מדבר.
שרי: ועזוב את זה שאי אפשר לכפות על השני את אמונתך. יש לחרדים אמונה ואי אפשר לכפות עליהם לסגור את הגמרא וללכת לשרת כי בן גוריון החליט שהצבא הוא צבא העם וכל מיני מודלים, שאם החרדים היו רוב בהקמת המדינה הרי המודל הזה לא היה מתקבל. אז כפו עליהם מודל, ועכשיו לכו במודל הזה. ואם יש להם ילדים שרוצים להיות ‘חיל האוויר’ של הצבא ולשבת וללמוד? אבל זה לא מעניין אף אחד. ‘החרדים האלו’, וה’משתמטים האלו’, וה’לא משלמים מיסים’, ולא משנה כמה מיסים אני אשלם וכמה התנדבויות יעשו, אנחנו יכולים לצעוק לקיר. אולי הן לא ממוסמכות במסגרת של שירות אזרחי כזה או אחר אבל אין חרדי שאין בבית שלו איזה שהוא גמ”ח, איזו שהיא נתינה לזולת. ועזרה כספית לעניים. אבל זה לא מעניין אף אחד, ‘החרדים האלו’, ו’עופו לנו מהעיניים’, ו’אנחנו אלו שנושאים אתכם’ ו’נושאים עבורכם בנטל’ וכל הדברים האלו…התחושה היא קשה!
שי: התחושה קשה, אני יכול להבטיח לך שבאולפן הזה, ובכלל בערוץ הזה, זה לא ככה.
שרי: על ערוץ 14 באמת אתה צודק. אני נמצאת אצלכם הרבה באולפנים ותמיד התחושה טובה.
שי: אצלי פה באולפן יש רוח גבית לקבוצה המדהימה הזו, אחים אנחנו ואחיות אנחנו ומבטיח לך שאת הגב שלנו, ובטח את הגב שלי, יש לכם באופן קבוע.