על המרקע דמותו של גפני בוועידת החדשנות של מרכז השלטון המקומי ב-2022.
“חצי מהעם לומד תורה וחצי מהעם משרת בצבא ומתחלפים”, הציע אז. “אני מציע את זה גם היום. חצי מהעם שילמד תורה חצי מהעם ישרת בצבא ויתחלפו. ואני אומר שתלמידי ישיבת פוניבז’ ילכו לצבא, לקרבי. אבל תביאו את ילדי התיכונים שבאותו זמן ילמדו תורה”.
ירון אברהם: שרי, עוד מעט אשאל אותך אם את חושבת שהמודל הזה הוא הנכון…
שרי רוט: לא, ברור לך שזה נאמר בבדיחותא… הרי אתה לא באמת חושב שגפני התכוון שהוא חושב שהתל אביבים יבואו ללמוד בישיבה…
ירון אברהם: לא יודע, אני שואל אותך…
שרי: אתה חושב שזה הגיוני? משהו שיכול לקרות?
ירון: אני חושב שיכול להיות שהוא חושב שהחרדים לא צריכים להתגייס… כן.
שרי: לא, תסתכל על המשוואה משני צידיה. אתה חושב באמת שהוא התכוון שהתיכוניסטים יכנסו לישיבת פונביז’? לסמינרים לא מקבלים ספרדיות, אז אתה חושב שהם יקבלו את כל תל אביב? זו היתה בדיחה.
ירון: אוקי, אז מה המהות?
שרי: את האמת, התחושה שלי בימים אלו מאד קשה.
ירון: למה?
שרי: אני מסתובבת פה במדינה, לא משנה כמה מיסים אני משלמת, ואני משלמת, לא משנה מה אני לא אעשה, כמה הילדים שלי יתרמו לעזרה ולחסד וארגונים והכל, אני מרגישה כמו אזרח לא ב’ אלא ג’ וד’. כאילו, בעצם, היו רוצים לשים אותי באיזה מכלאה, קנטון, איזה עיר חרדית אחת צפופה – לא רוצה להגיד את המילה גטו, אפרופו הסבתא שלי שעברה שואה ומספר על היד וכל זה, ואנחנו ערב יום השואה, לא רוצה להשתמש במונחים האלו – אבל אני מרגישה תחושה מאוד-מאוד קשה. שאני מסומנת, בסימן אדום על הגב, כמו שעיר לעזאזל.
ירון: אבל שרי, היא הנותנת.
שרי: טוב, עכשיו תמנה לי את הסיבות…
ירון: לא, לא, לא, אני רוצה להגיד משהו אחר. המתווה הזה המדובר של השר גלנט, מדבר על העלאת המשכורות של חיילי החובה, חיילי הסדיר, אצל חילונים, או אנשים שמתגייסים לצה”ל, ובעצם הוא גורע את כל הדברים שאת מדברת עליהם. הרי לא מכניסים לתוך המתווה התנדבות בזק”א, במד”א, במכבי אש, כל הדברים שאת מדברת עליהם.
שרי: אז באמת המתווה של בני גנץ כן כיוון למקום הזה. ואני חושבת שבני גנץ עשה נכון, ועל בני גנץ תשמע ממני רק מילים טובות, ואני חושבת שלא סתם הסקרים כל כך מחמיאים לו. ויותר מזה, אני חושבת: שהדרך היחידה של החרדים להוריד את הסימון האדום מעל גבם ואת התחושה הקשה היא להתנתק מנתניהו, לעבור למחנה המרכז-שמאל, בבחירות הבאות להמליך את בני גנץ.
ירון: את מאמינה שזה יכול לקרות?
שרי: אני מאמינה שזה הולך לקרות… אני גם מאמינה שהגוש השני יוכל להקים ממשלה, אני לא חושבת שלחרדים תפריע ממשלה יחד עם עבאס. תבין, החרדים לא מרגישים בנוח בקואליציה המאד ימנית הזו. יותר קשה להם עם בן גביר, הגדיים להר הבית, אתה רואה את מאמרי המערכת ב’יתד נאמן’, שערים נגד העלייה להר הבית, קשה להם עם הימין המאוד קיצוני הזה, אני מדברת איתם ושומעת אותם. הם לא רוצים שיחשבו שהם חלק מהדבר הזה, כי החרדים בהשקפתם לא כאלה ימניים. הם ימניים, אבל לא באופן הזה. ואני לא צריכה להזכיר לך את נאום הרב שך, ואת הגישה המדינית של רביץ זכרו לברכה.
ירון: רגע, שרי, בלי החוק הזה, בלי חוק גיוס שנותן פטור לחרדים משירות צבאי ומוריד את גיל הפטור, 21 או לא משנה כרגע המספר – אין קואליציה?
שרי: אני מבטיחה לך יותר מזה: כל חוק שנתניהו יביא, חוק הכי טוב במדינה. שמחזיר את איכות הסביבה למקומה הטבעי או כל מה שהוא יעשה, לא יתקבל פה בהבנה על ידי המפגינים.
ירון: אבל החוק הזה הספציפי, עזבי את המוחים… אני מדבר על החרדים.
שרי: אלא אם כן, יציע את זה הנשיא יצחק הרצוג או בני גנץ.
ירון: לא, את הולכת לי לפינות, אני שואל על החרדים. אם נתניהו יגיד להם: תראו, חברים, אני לא יכול להביא את הפתרון המשפטי הזה…
שרי: שום פתרון. הוא לא יכול להעביר כלום.
ירון: פסקת התגברות או שום דבר בהקשר הזה, את יודעת מה? נלך לשיטתך: בגלל המחאה! הם יבינו את זה או שהם יגידו לו אדוני, עם כל הכבוד לבעיות שלך, את זה אנחנו רוצים.
שרי: מאד יכול להיות שהחרדים יגידו לעצמם: אוקי, נתניהו לא יכול, נלך לבחירות, בני גנץ מלך היום, ויותר קל להם לעשות קואליציה עם בני גנץ מאשר עם יאיר לפיד או ליברמן או מישהו אחר, ויכול להיות שלא תהיה להם ברירה.
ירון: שרי, היחסים בין דרעי לנתניהו, מה קרה להם?
שרי: אני עוד זוכרת את עצמי באולפנים צריכה להסביר איך האידיליה הזו בין נתניהו לדרעי, ומנסה להסביר תקשיבו רבותי, זו פוליטיקה, אין שם שום אידיליה, כל אחד מחפש את הסכין מאחורי הגב…
ירון: מה זה, אני זוכר איך הם פרגנו, יפה דרעי לשרה נתניהו ושרה נתניהו ליפה דרעי…
שרי: ואני מאחורי הקלעים הייתי שומעת דברים אחרים…
ירון: באמת?
שרי: האידיליה הזו היתה מאד על רקע פוליטי, זה היה צריך את זה. ובפרט בממשלה הקודמת, כשהיו חרדים שפזלו לכיון ממשלת השינוי…
ירון: ביבי צריך אריה חזק…
שרי: עזוב מה היה על הפלקטים ברחובות, עכשיו אני רוצה להגיד לך מה היתה האמת מאחורי הקלעים. והאמת היא שהיו חרדים, בעיקר מאגודת ישראל, שכבר פזלו וכמעט הסכימו עם ליברמן על גובה הכסף שהם יקבלו בשביל להיכנס, כלומר לתמוך בממשלתם בדרך כזו או אחרת. דרעי הוא זה שעצר את זה. כי הוא צריך את האלקטורט של מסעודה משדרות שאולי תצביע לו בנוסף על הגרעין הקשה שלו. והוא באמת הביא את ההישג הזה של ה-11 מנדטים בזכות נתניהו. כלומר, הוא היה צריך אותו. הם לא רואים עין בעין הרבה דברים.
ירון: אז יש שם כעס עכשיו?
שרי: תראה, נתניהו לא ממש יצא מגדרו לעזור לו עם חוק דרעי, ודרעי גם הבין שזה לא מתקדם לשום מקום. גם כי אי אפשר לעזור לו עם זה, זה בגי”צ… וגם דרעי, לא אהב את הנושא של גלנט ונתן להבין את זה…יש כאן פוליטיקה בין שניהם, אין אידיליה.
ירון: בינתיים לפי הפרסום של דפנה ליאל אתמול במהדורה נתניהו ‘מתאבד’, במרכאות כפולות, על חוק היועצים המשפטיים ולא על חוק דרעי 2.
אביב בושינסקי: נתניהו מתאבד גם על חוק דרעי 2, והכול במרכאות כפולות. הוא מנסה לתחזק את העסק. הוא יודע, אני חושב, שרי, שיש קשר גורדי גם אם הם לא אוהבים אחד את השני, ובפוליטיקה אנחנו יודעים שבדרך כלל שונאים האחד את השני. ש”ס, או יותר דרעי, צריכים את נתניהו…
שרי: נתניהו צריך את דרעי יותר מאשר דרעי צריך את נתניהו…
ירון: 95 אחוזים ממצביעי ש”ס, ואת יודעת טוב ממני, הם מצביעי נתניהו כלומר הם רוצים את נתניהו.
שרי: לא, יש את הבונקר של בני תורה שיצביעו לש”ס בכל מקרה. יכול להיות שהיא תרד במנדט או שנים אבל יהיה לה ציבור יותר נאמן. כזה שלא צריך לרצות אותו.
אביב: אפרופו הקמפיין החכם של אריה דרעי שצריך אריה חזק.
שרי: שהוא הביא לו עוד מנדט או שניים בנוסף על הגרעין הקשה, זה נכון.
אביב: לכן, אני לא חושב שהיפרדות יכולה לקרות. אני חושב שמה שקורה כאן זה כמו ברחוב. עכשיו דרעי, מה שנקרא, ‘אני בא אליך בטוב’. הוא מוריד פרופיל, כן, הוא אומר, לא הלך בדרך השניה כשהלכתי ראש בראש עם בג”ץ שיום לפני חוק דרעי 2 יצא יריב לוין עם הרפורמה המשפטית, ומנסה להוריד את הלהבות, להיות כרגע נחמד, לבוא בטוב, אפרופו דרעי בימי רבין עם אוסלו וכו’. אם זה יצליח אז ימשיכו, לא יצליח?
שרי: אז יהיה דרעי כמו בימי רבין, יילך שמאלה…