מזהה את הקליעים בדלתות של הרכב – וישר אני זועק: “פיגוע!”
חברים, לקח לי זמן לעבד את מה שעבר עלינו ביום שישי האחרון. התארגנו המשפחה לטיול במעיינות החדשים בבקעת הירדן, סמוך למחולה.
נסענו מעלי דרך חמרה, הנוף מדהים, ההרים עדיין ירוקים, הילדים שמחים ונהנים מפיתולי הדרך.
בצומת חמרה פונים שמאלה ולאחר כמה מאות מטרים, רואים רכב לבן שסטה מהכביש ותקוע בתוך עצים ושיחים. ליד הרכב כבר עצרו שני רכבים וצוות ראשוני כבר החל לטפל.
על הכביש היו שכובות שתי נערות ללא רוח חיים וחבר מישובי גב ההר יהושע שרמן שהגיע כמה דקות לפני קרא לי לסייע בחילוץ הנהגת מהרכב.
היינו שם אזרחים ישראלים בודדים בשלב הראשוני, עוד לפני שהגיעו כוחות החירום.
אחד הרכבים הראשונים שהגיע היה זוג רופאים צעירים, מלאכים בלבן, אשר ניהלו את הטיפול הרפואי. הם פשוט נלחמו על החיים של האמא, פינו, טיפלו, אילתרו ובעיקר נאבקו כדי להשאיר אותה בחיים!
סייעתי במה שיכלתי – אך הניסיון, הרצון להציל חיים ומסירות המדהימה שלהם פשוט ראויה להערכה – פרס ישראל. ממש כך.
לאחר שהגיעו כוחות רפואה, הלכתי לאסוף את החפצים מהתאונה, בשלב הזה אנחנו עדיין במחשבה שזו תאונה קשה.
מגיע לרכב ומזהה בשמשה הקדמית המרוסקת חור שנראה כמו קליע, מקיף את הרכב ומזהה יחד עם רבשץ אחד הישובים את הקליעים בדלתות – פיגוע.
ישר אני זועק “פיגוע!”
המשמעות היא לגבי הפציעות וכן יתכן שהמחבלים עדיין במרחב, קורא לחיילות מהסיור הצה”לי שהגיע שיזעיקו כוחות נוספים.
ומתקשר לשניים – לדוד אלחייני ראש מועצת בקעת הירדן לעדכן שזה פיגוע ושיפעל מול גורמי הביטחון, וכן לעודד רביבי ראש מועצת אפרת לעדכן אותו שהמשפחה מאפרת ושיפעל בהתאם.
אני והילדים עוד מעבדים את האירוע והמראות הקשים. כואב בלב.
אך חייבים לנער את הבגדים, להרים את הראש ולהמשיך קדימה. בשבילנו, בשביל ילדנו – ובשביל אלו שבמותם ציוו לנו חיים.
בתפילה לרפואת לאה בת ציפורה.
תגובות
אין תגובות