הבן החמישי: לא להתייאש לעולם מ’הבן שאינו רוצה לדעת’

1.

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. ארבעת הבנים הללו הפכו לאחד הסמלים הבולטים בחג.

לפני מספר שבועות באה קבוצת אנשים לעיר בני ברק, כדי להביע את דעתה על המתרחש במדינה. המחאה שלהם מקובלת ונעשית בהיתר חוקי וגם מוסרי, אך המיקום נקבע מגישה שלילית של התרסה נגד ציבור שלם, בעוד שלחלקם אין דעה בנושא וחלקם אפילו לא משתייך לשום צד בוויכוח הגדול.

למרות זאת, רוב ככל תושבי העיר קיבלו את פניהם בחום, באהבה ובאחוות אחים. היה מי שהגדיל לעשות והפעיל את הרמקולים המנגנים לקראת שבת את השיר המסורתי “שלום עליכם”.

אחד המוחים, יהודי שכנראה התרחק עם השנים מהיהדות, עד שכמעט לא נותרה בו זיקה כלשהי, שמע את השיר המוכר והאהוב מבית אבא, השיר המתנגן לו בבתי ישראל מדי שבת קודם סעודת ליל שבת, ברגעים היפים ביותר בשבוע, בזמן המאחד את בני המשפחה סביב שולחן אחד, נקיים מהסחות דעת ופנויים מטרדות היומיום.

כששמע את הניגון המיוחד, שמלבד המסר המובן מאליו, יש בו מסר נוסף – שמקבלים את פניו כפני מלאכים, התינוק שנשבה פרץ בבכי והחל לשיר בעדינות ובמתיקות לפי קצב השירה. וכל העולם רעש וגעש על-אודות קירוב הלבבות, שאירע דווקא בתקופה כל-כך קשה של קרע בעם.

2.

נשאלת השאלה, מיהו אותו בן? האם הוא החכם, תלמיד חכם שמכיר ויודע את נבכי תורת ישראל? לצערנו, עדיין לא. אך מי יודע, אולי מדובר בתחילתו של תהליך.

האם הוא הרשע? ודאי שלא. לו היה הרשע, היה שואל בהתרסה עם הפעלת הניגון: ‘מה זה ה”שלום עליכם” הזה לכם?’ היה מוציא עצמו מן הכלל וכופר בעיקר הקשר שיש לו עם דת ישראל.

האם הוא תם? חס וחלילה, הוא הרי משתייך לקהילה הנאורה והמוצלחת ביותר בחברה הישראלית.

אולי הוא האחד שאינו יודע לשאול? מה פתאום?! הלוא יש לו דעה מבוססת בכל תחומי החיים, והוא אינו מסתפק בלבטא אותה בדיבור אלא פועל פיזית בצמתים ובגשרים כדי להביע את דעתו נחרצות, אף לשכנע אחרים ללכת בדרכו.

3.

מתברר, שבימינו יש גם הבן החמישי – אותו בן אובד, שאפילו לא מגיע לסעודת החג, אותו ילד התנתק לגמרי ממורשת אבותיו. הוא גר במרחק פחות מקילומטר לעיר בני ברק. הוא רואה את צמד המילים: ‘בני ברק’, בשילוטים, במחלפים. הוא גם שומע עליה לא מעט בתקשורת – לעיתים לטובה, לעיתים פחות, אבל מעולם לא ביקר בה.

הוא פוחד להסתנוור מהאור היהודי. גם בתוך הביצה, שבה הוא חי, שכל-כך מרוחקת מהיהדות, מדי פעם מטרידות את מנוחתו הזיכרונות מן העבר. הוא מבין, שאם הוא ייצא מהבועה, ויותר מכך – ייכנס ממש פיזית לתוך עיר הדגל של מסורת ישראל, הוא ייכווה ממש.

ובכן, התברר, שהוא חזה נכון. למרות שהוא נכנס תחילה בפשיעה, סופו שנאנס. האור הפנימי של הנפש הצית את גופו, והשרפה פרצה החוצה ופגעה-נגעה ברבבות עם ישראל.

לבן החמישי נקרא ‘הבן שאינו רוצה’. הוא יודע מעט, אך מדחיק זאת. הוא לא רוצה לדעת!

על בנים אלו מרמזים לנו חכמינו, כי לא נתייאש מהם לעולם. נחלק להם קליות ואגוזים, נרעיף עליהם אהבה, נרבה להם חום ותקווה, ויבוא יום, כי בזכות אלה הם ישובו אל המקורות ויסבו ביחד כולם אל שולחן הסדר.