ברוך דיין האמת: בתל אביב נפטרה היום (שבת) מרת דבורה בוטמן ע”ה, שליחת חב”ד בתל אביב ויו”ר ארגון ‘נשי חב”ד הארצי’.
המנוחה ע”ה עמדה בראש הארגון עשרות שנים, ליוותה את פיתוח ושגשוגו בכל הסניפים ברחבי הארץ, ועמדה בראש כל הכינוסים הארציים שקיים.
אשת החסיד והמשפיע הרב שלום בער בוטמן, גבאי בית הכנסת חב”ד ‘נחלת בנימין’ בתל אביב, משפיע בקהילה ושליח הרבי בנחלת בנימין.
בתוכנית ‘הקשר הרב-דורי’, היא סיפרה לנכדתה מחדרה:
שמי דבורה בוטמן. שם משפחתי לפני החתונה היה גוראריה. נולדתי בתל אביב, להוריי הרה”ח רבי חיים שמריהו וחיה שיינא מיכלא. משפחתי מנתה שש נפשות: הורים, שלוש בנות ובן, כאשר אני הקטנה מתוכם.
לפני מלחמת העולם השנייה משפחתי גרה בריגה שבלטביה, שם שהו משפחות רבות מחסידי חב”ד. זמן קצר לפני המלחמה הורה הרבי הריי”צ – רבי יוסף יצחק מליובאוויטש – למשפחתי לעזוב את ריגה ולעלות לארץ ישראל. בזכות זה משפחתי ניצלה מהמלחמה. לצערי, משפחתה של אמי לא זכתה להגיע לארץ ישראל וכולם ניספו בשואה הי”ד.
כאשר עלינו לארץ, בחרה משפחתי להשתקע בתל אביב מכיוון שהיו שם (יחסית) הרבה משפחות חב”דיות שהתגוררו באחדות נפלאה.
למדתי בבית ספר ‘בית יעקב’ ששכן בתוך בניין דירות. כשלא יכולנו ללמוד שם, היינו יוצאים החוצה, שמים את הילקוטים על הברכיים ולומדים. הוריי נחשבו גבירים והם הוציאו את כספם הרב לתמיכה ולחסד. אבי עבד בסוכנות ‘דובק’ – חברת הסיגריות הראשונה בארץ.
תל אביב הייתה עיר חילונית, וכשהלכנו עם גרביים בקיץ כולם הסתכלו עלינו מוזר ובפליאה. למרות זאת מאוד שמרנו על התורה והמצוות והיינו גאים בכך. עם זאת, היו גם קשיים רבים. לא קל ללכת ברחוב כשאנשים צוחקים עליך. פעם אחת, כשהלכתי עם חברתי ברחוב, מישהי שאלה אותנו: “האם לאימהות שלכן לא אכפת מכן שהן מלבישות אתכם ככה?” לבשנו כמובן בגדים צנועים והכל ארוך. חברתי ענתה לה באומרה: “לחיילות שהולכות ארוך ועם בד עבה ולא נוח, גם אותן את שואלת אם לא אכפת מהן?” האישה ענתה שזו התלבושת שלהן וחברתי המשיכה ואמרה: “נכון, זוהי גם התלבושת שלנו!”
בשנת תשי”ז, בגיל 19, התחתנתי עם בעלי הרב שלום דובער בוטמן בתל אביב. הייתה זו חתונה יפה מאוד. לאחר החתונה עברנו לגור באמריקה. חיפשתי עבודה, עדיין לא היה שם בית ספר ‘בית רבקה’, ולכן נסעתי ללמד בבית יעקב בבורו פארק. לימדתי שם עד שהרבי הורה לבנות תיכון ‘בית רבקה’ ואני לימדתי אנגלית, עד שביקשו ממני לנהל אותו וכך היה, השקעתי בו הרבה.
בארצות הברית ילדתי את חמשת ילדיי, ארבעה בנים ובת. חודשיים אחרי הולדת התאומים עלינו לארץ ישראל, והחלטנו לגור בתל אביב, ששם אבי ואחיותיי גרו.
מיד כשהגענו לארץ, לא היה טלפון, ואני הפעלתי פרוטקציות על מנת שכן יהיה, מכיוון שבאמריקה היינו רגילים לטלפון נגיש בכל בית. כאשר היינו צריכים לקרוא לרופא, לא הייתה דרך לעשות זאת וזה היה קשה. אני הייתי עם תאומים בני חודשיים בבית ולא יכולתי לצאת מכיוון שבעלי היה בעבודה.
בארץ הבנתי שההוראה היא לא בשבילי, גם כי היו לי ילדים קטנים וגם מפני שבארה”ב התמסרתי כל כך לבית ספר. התחברתי לנשי חב”ד והפכתי להיות פעילה בארגון.
הותירה דור ישרים מבורך:
בנה, הרב יוסף יצחק בוטמן – משפיע ומשגיח ראשי בישיבת תומכי תמימים המרכזית לוד
בנה, הרב אליהו יוחנן בוטמן – שליח חב”ד בחדרה
בנה, הרב יהודה בוטמן – שליח חב”ד ברמת השרון
בתה, רעיית הגאון רבי שלמה יהודה סגל – דיין מורה צדק בקראון הייטס.
בנה, הרב ישראל ברוך בוטמן ז”ל נפטר בשנת תשע”ד. היה שליח חב”ד בנהריה, מנכ”ל רשת מוסדות ‘אהלי יוסף יצחק’ וחבר הנהלת אגודת חסידי חב”ד בארץ הקודש
הלווייתה יצאה הלילה בשעה 22:15 מרחוב ג’ורג’ אליוט בתל אביב, ובשעה 24:00 מבית ההלוויות שמגר בירושלים לכיוון הר הזיתים, שם תיטמן.
יישבו ‘שבעה’ עד חג הפסח בביתה שבתל אביב.