הנהג שתקף רופאה בבני ברק נחקר • בר סימן טוב שוחח איתה וגינה

אחרי שאתמול התקבלה תלונה מרופאה של ‘שיבא’ שהותקפה ברחוב אדמו”רי אלכסנדר בבני ברק, על רקע שימוש בדרך – הבוקר (חמישי) אותר החשוד, בן 41 מבני ברק, על ידי השוטרים ועוכב לחקירה בתחנת בני ברק.

מנכ”ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, שוחח היום עם הרופאה שהותקפה – בעת שהייתה בתפקיד במוקד רפואי בעיר – וגינה את אירוע האלימות הקשה שחוותה.

“אנחנו רואים לא רק עליית מדרגה, אלא גלישה של אירועי אלימות מהמרחב וההקשר הטיפולי, אל הרחוב ולהקשר שאינו רפואי, ותקיפת רופאה רק בשל היותה רופאה, תוך כניסה של המחלוקות הציבוריות למערכת הבריאות”, אמר המנכ”ל.

“העוצמה של מערכת הבריאות הישראלית נובעת מכך שהיא מופת של קיום משותף של כל חלקי החברה הישראלית ומטבע הדברים גם משתקפים בה כל מגוון הדעות בחברה. עם זאת, גם בימים של מחלוקת, אנחנו מחויבים לשמור על המרחב הטיפולי המקודש מחוץ לדיון הציבורי”.

לדבריו, “המערכת מהווה המרחב המפייס של החברה בישראל, כזה המתבסס על אנשי צוות רפואי מכל חלקי החברה, המשילים מעליהם את הזהות החברתית והאחרת שלהם ופועלים כבני אדם עבור בני אדם ברגעי האמת של כולנו”.

בר סימן טוב הוסיף: “חובה על כולנו, רופאים, צוותים רפואיים, מנהלים במערכת ואישי ציבור להשאיר את מערכת הבריאות מחוץ למחלוקת הפוליטית וגם השיח הציבורי הער צריך להיות מחוייב לשמור על האמון שהציבור חש כלפי המערכת. במפגש בין המטפל למטופל יש אדם שזקוק לטיפול רפואי ואדם שנמצא שם למענו. אנו נחושים להשאיר זאת כך”.

בפוסט שפרסמה אתמול בחשבון פייסבוק כתבה דוקטור ענבר כסלו: “תקפו אותי היום כי הייתי האשה הלא נכונה במקום הלא נכון. אני רופאה. זו הדרך שבחרתי. זה בלתי נפרד ממני. זה עמוק בלב שלי. והיום, הלב שבור מרוסק, גמור. קו אדום בוהק נרמס באופן ברור.

“אני תמיד שם עבור המטופלות בלי קשר לצבע, לדת או לדעות. אני שם בלב שלם. אוהב, דואג, מטפל, חומל, מנחם. אולי בגלל זה הזדעזעתי כל כך
לגלות שנאה גלויה, תוקפנית ואלימה דווקא במקום שאליו באתי כדי לטפל.

“נתקפתי בלב בני ברק. בצאתי ממוקד קופ”ח לבושה במדי בית חולים במקום בו אני עובדת ומטפלת בנשים. בנשים שלהן. בגלל גחמה מבישה של נהג אלים שחסם את הדרך ולא נתן לי לעבור כי ככה התחשק לו. או אלוהים (שלו) יודע למה. נחסמתי.

“מקדימה על ידו ומאחור על ידי רכבים אחרים. כלואה ברכב, חוששת, מפחדת. הדופק עולה ואני מבינה שהפחד מוצדק, אמיתי. עשרות תושבים התגודדו סביב הרכב שלי, דפקו על החלונות בכעס, בעטו בגלגלים, ניסו לפתוח את הדלתות בכח, זרקו קללות ואיומים. איך – ‘פה זה לא תל אביב’ ו-‘נראה לכולכם מה זה, נגרש אתכם, אתם לא רצויים’

“כשמסביב המון אנשים, והמון נשים, אותן נשים בהן אני מטפלת.. נשים עם ילדים, עם עגלות אימהות… עומדות ומסתכלות. הייתי מזועזעת כל כך שלא יכולתי להמשיך לנהוג. הרגשה של טירוף. של קרקע נשמטת. לא יכולתי לנשום. לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני, איך זה קורה, 20 דק’ מהבית שלי.

“שוטר ליווה אותי מחוץ לגבולות העיר כאילו מדובר בשטח זר ועוין. במשך שעה ארוכה, זה הרגיש כך. ושם, בחוץ, התפרקתי. לא חושבת שפחדתי ככה אי פעם. במקום שבו הלכתי לטפל, לנחם, לרפא יצאתי מפורקת”.