סיפור אקזוטי במקצת של התמודדות מבריקה מול ניסיון טיוח של עירייה הממוקמת ליד בני ברק, הסתיים בשבוע האחרון בפסק דין מהדהד של השופטת קרן שמש, שופטת בית משפט השלום בתל אביב, שחייבה את העירייה לשלם למעלה מ-60 אלף שקלים פיצוי לאישה חרדית, שיצאה להליכה עם אמה הקשישה בעיר, נתקלה במרצפת בולטת, נפלה ושברה את ידה.
התובעת, בתמימותה ובמסירותה למקום עבודתה, המשיכה לעבוד גם לאחר שנפצעה, ורק אחרי האירוע הבינה כי מגיעים לה פיצויים. או אז פנתה לעו”ד בנימין ארביב, המתמחה בנזקי גוף, כדי להגיש תביעה בשמה.
מכיוון שהיא מחזיקה מכשיר סלולרי כשר ונטול מצלמה, הוגש תיעוד המרצפת הבולטת כפי שצולם על ידי בן משפחה כמה ימים לאחר הנפילה.
אלא שהעירייה הדהימה את התובעת כאשר הכחישה לחלוטין את קיומה של המרצפת הפגומה, וסיפקה תמונות מהמקום ובהם נראות המרצפות שלמות ואחידות, בניגוד לעדות של התובעת ושל אמה – ובניגוד לתיעוד שהוגש מטעמה.
עו”ד ארביב חקר ממושכות את נציג אגף התשתיות בעירייה, שהכחיש תחילה את קיומו של המפגע ואת העובדה שהעירייה מיהרה לתקן אותו ולחפות על התקלה.
אלא שאז הגיעה השאלה המנצחת: מדוע הגוונים של חלק מהמרצפות בתיעוד המתוקן של העירייה שונים מהגוון של המרצפות האחרות מסביב?
לאחר חקירה משמעותית ובלית ברירה, הודה נציג העירייה כי נעשה תיקון במקום, וגם נאלץ להודות בחוסר הסבירות שהתיקון נעשה על ידי אזרח אקראי ולא על ידי העירייה…
מעתה, נשאר רק הדיון על גובה הפיצוי המגיע לאישה, וזה נקבע כאמור על סך של מעט יותר מ-60 אלף שקל.
עו”ד ארביב מסכם: “המקרה הזה מלמד שני היבטים חשובים: תחילה, במקרה של פגיעה – לתעד במהירות האפשרית ובאיכות המרבית את הגורם לפגיעה. ושנית, במקרה של הכחשה, לתת לעיניו הבוחנות של איש מקצוע להבין את הפרטים ולנתח את הסיטואציה”.