המונולוג החד של שי גולדן למרצה שגירשה עיתונאי שסיקר הפגנה • צפו

המונולוג המלא:

בוקר טוב לד״ר נועה מורג, מהחוג לתקשורת במרכז הבין תחומי.

ניקיונות לקראת פסח? אלה כללי הבטיחות למערכות הגז הביתי

את יודעת, גברתי, אני עצמי ישבתי באולפן הזה ממש, ביום חמישי בבוקר, שעה שכתבנו, שגיא אלמוג כהן, ניסה בסך הכל לעשות את עבודתו העיתונאית, ולסקר את ההפגנה בצומת הכפר הירוק. ישבתי באולפן הזה ונחרדתי ממה שאת וחברייך עשיתם לו, וגם לנו.

באופן שאין לתאר אלא כאלים, כיסיתם בדגלים את עדשת המצלמה, תקעתם בצופרים ושרקתם במשרוקיות, בכל פעם ששגיא ניסה בסך הכל לתת דיווח על המתרחש בצומת. התגודדתם סביבו באופן מאיים וגרמתם לי לבקש ממנו לנטוש את העמדה, כי חששתי לביטחונו.

את יודעת, התמונות האלה מצטלמות הרבה פחות ז׳אן ד׳ארק ודלקרואה ממה שאת חושבת, ונראות הרבה יותר כמו ברבריות עבריינית אלימה.

הזדעזעתי ונחרדתי בזמן אמת, וגם נגעלתי מהאופן הברוטאלי בו אנשים שצורחים ״ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה!״ דורסים ורומסים ואונסים את אחת החירויות החשובות ביותר בדמוקרטיה, חופש העיתונות.

אני יודע, אני יודע שבעיני רבים מחברייך וגם בעינייך, אני ושגיא וכל חבריי וחברותיי לערוץ הזה אינם עיתונאים, כי אם משתפי פעולה עם משפחת פשע, כפי שכתב לי בזמן השידור ״עיתונאי״ אחר למכשיר הסלולרי שלי.

המון קלאסה יש במחנה הזה שלך, אין מה לומר. אבל, כאמור: האמיני לי שאני יודע מצוין מה דעתך עליי ועלינו כאן בערוץ 14. אבל מסתמן שאת הדעה הרעילה והאלימה הזאת את שומרת גם למאות אלפים הצופים בנו מדי יום, וגם, ללא ספק, ל-2.4 מיליון המצביעים שבחרו בממשלה הזאת, ואשר הערוץ הזה משמש להם תחנת הבית בה הם מרגישים שהם זוכים לשמוע דיווח עיתונאי לא מוטה ולא מגוייס בשירות המחאה באופן טוטאלי; ואם את לא מאמינה, תבדקי את טבלאות הרייטינג.

•

אבל עזבי רייטינג, אני רוצה לחזור אלייך, ספציפית. כי למדתי שאת מרצה בחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי. וכי לאחר ששגיא – בוגר המוסד האקדמי הזה, אגב – נאלץ לנטוש את העמדה ולהפסיק את הדיווח בשל הטרור שהפעלתם כלפיו, כתבת בקבוצת הווצאפ של המרכז הבינתחומי: “גירשנו את ערוץ 14 מהכפר הירוק!” התגאית בכך, ראית זאת כניצחון, כהישג, ולרגע לא עצרת להתעכב על המובן מאליו.

והמובן מאליו הוא שגם בקרב הסטודנטים שלך בחוג לתקשורת יש אנשים שחושבים אחרת ממך. העובדה הזאת אולי מטלטלת אותך, ואולי את רוצה גם אותם לגרש מהמכללה שלך ומהחוג שלך ומהמרחב שלך ומהמדינה שלך, אבל הם שם, תאמיני לי. וכנראה שהם רבים בהרבה מכפי שאת מוכנה להודות, ובטח מתחילה להבין.

כך או כך: נסי להיכנס לרגע לראשו של סטודנט כזה שלך – כלומר, אם טנטרום השנאה לא השבית את מנגנון האמפטיה האנושי שלך באופן מוחלט – ונסי לשוות בנפשך מה הוא מרגיש ומה הוא חושב לעצמו כשהוא יושב בשיעור שלך, ביודעו שאת רואה בו אוייב שצריך לגרש.

נדמה לך שהוא מרגיש שכדאי לו להתבטא פוליטית? לאתגר אותך בשאלה? נראה לך?

לא, ד״ר מורג – הסטודנטים שלך יודעים מצוין מה עליהם לעשות בשיעור שלך: לומר ״אמן״ או לסתום את הפה.

נסי גם לחשוב גם על סטודנט אחר שלך, כזה שייצא ממש בקרוב אל שוק התעסוקה ויחפש את עתידו בכלי תקשורת – איזה מסר הוא קיבל ממך, מרצה במרכז אקדמי בחוג לתקשורת, על עיתונות, על חופש עיתונות, על חופש ביטוי ועל חופש הבעת דעה עצמאית? איזה מסר לדעתך הוא מקבל ממך כאשר הוא שומע שאת מתגאה שגירשת עיתונאי באלימות מעמדת שידור, בשם הצדק הפוליטי שלך? איזה שיעור בתקשורת ואילו ערכים הוא מקבל ממך ביוצאו לשוק התקשורת להתחיל לעבוד?

ואיך מרגישים לדעתך חברים בסגל האקדמי של המרכז הבין תחומי אשר תומכים ברפורמה וצופים בערוץ 14? גם כאן עליי להדהים אותך בעובדה הוודאית: יש לא מעט כאלה. למעשה, אני מכיר כמה כאלה באופן אישי.

מה לדעתך הם מרגישים וכיצד הם חשים, כאשר מתוך המוסד האקדמי בו הם מרצים ומלמדים מתכוננת בלי בושה קבוצה שפועלת בגלוי לסתימת פיות של עיתונאים, ובאופן פיזי בוטה? איך נראה לך הם מרגישים כשהם שוהים בקבוצת הווצאפ הזאת? ובמרחב האקדמי שלכם? איך לדעתך?

אני חושד, גברתי, שהצדק העיוור שלך הפך אותך לעיוורת באופן מוחלט. ואני לא הייתי רוצה ללמוד שום דבר מאף מרצה אלים ועיוור ונעדר כל אמפטיה לאף אדם ואף דיעה להוציא זו שלו.

יכול להיות שאלה הסטנדרטים האקדמיים במרכז הבינתחומי. אינני יודע. מאד יכול להיות שעיוורון, אלימות, דיכוי שיח, ופגיעה בעבודה של עיתונאי הם הסטנדרטים של המוסד האקדמי בו את מלמדת; ואם כך: רצוי שכל סטודנט, וגם איש סגל, ישאל את עצמו אם הוא רוצה ללמוד במקום כזה, או ללמד במקום כזה; וגם: מה יש ללמוד בכלל במוסד אקדמי בו אלה הסטנדרטים.

•

בכל מוסד אקדמי סביר היית מוזמנת היום לשיחת שימוע לפני פיטורין, ובוודאי מורחקת לאלתר מהחוג לתקשורת. אחרי הכל, הפעולה שעשית משולה למרצה למשפט פלילי שיהיה עבריין בעצמו. למרצה לרפואה שיסרב לטפל בחולה בגלל השקפתו.

זו המקבילה של התנהגותך. ביצעת עבירה אתית קשה, ואינך ראויה עוד ללמד סטודנטים בשום חוג לתקשורת.

זו האמת הפשוטה והבסיסית והמהותית ביותר שעולה מהתנהגותך. לא שאני סבור שמישהו יפעל כנגדך, וממילא, אינני רוצה לראות אותך מובטלת; אבל תקווה אחת יש לי בכל זאת: שאולי איזו שניה אחת של התפכחות; של פקיחת עיניים; של הכרה במעשייך, בתוצאותיהם ובהשלכותיהם, תצליח לפעול את פעולתה ולחלחל.

כי יכול מאד להיות שאת רואה את עצמך כלוחמת חופש מהוללת; אבל האמת היא שאת פוליטרוקית, ז׳דנוביסטית, אלימה, ובעיקר מי שאין בינה ובין אקדמיה ובין הוראה ובטח בין חינוך – דבר וחצי דבר.

אולי כתוצאה מהחשיפה התקשורתית הזאת וגלי ההדף שלה תחווי רגע של התעוררות פנימית, לא פוליטית, כי אם אנושית ואישית ומקצועית, ותביני שפשעת וחטאת ביום חמישי – לא רק כלפי שגיא, לא רק כלפי הצופים שלנו, לא רק כלפי הסטודנטים והקולגות והמוסד שלך, כי אם כלפי עצם הדבר שעבורו יצאת להפעיל טרור.

כן, את הפשע הכי חמור ביצעת ביום חמישי בכלל בדמוקרטיה הישראלית. ולא צריך להיות בוגר החוג לתקשורת של מרכז רייכמן כדי לקבוע זאת באופן מוחלט.

בוקר טוב שיהיה לך, ד״ר נועה מורג. אסיים, כדרכי בטקסט מהרפרטואר שלך ושל חברייך: בושה, בושה, בושה.