מה הם רוצים, שנזחל אליהם אחרי שזרקו אותנו עם “מריצה למזבלה”?

1.

ליל שישי, העיר בני ברק. המפגינים נגד הרפורמה המשפטית מסתערים. למרבה ההפתעה, לצד השלטים שהם נושאים גם שלט די חריג, ובו הכיתוב: ‘הרב שך מתבייש בכם’.

מתבייש למה ועל מה? הם לא הסבירו.

הם, כחלק ממחנה המרכז שמאל, בחרו להגיע אל לב בתינו, בתי הציבור החרדי, ומה בעצם הם מצפים? שנלך איתם? האם לכך הם מכוונים כשהם מזכירים את זכרו של הרב שך? לנטייתו המדינית שמאלה? וכי לא הבהיר ברורות, ב’נאום השפנים’, כי הוא לא מתיר ל’דגל התורה’ לחבור לשמאל, משום שהם “שכחו מה זה להיות יהודי”? משום שהם אוכלי שפנים?

בעצם ההפגנה בעיר החרדית, כשהם מתריסים נגד העובדה שהחרדים ‘משתמטים משירות צבאי’, כלומר, בעצם, נגד לימוד התורה, האם הם אינם מאשרים כי הרב שך צדק? שדבריו מתבררים במבחן ההיסטוריה והמציאות כנכונים?

אחרי שליברמן זרק אותנו עם “מריצה למזבלה”, אחרי ממשלת השינוי שעשתה הכל כדי לנגוס בבשר החי של הציבור החרדי, מה עוד הם רוצים? שנזחל אליהם, לקואליציה בראשותם?

על מה, בעצם, הם כועסים? מה עשינו? מה עוול בכפינו? הממשלה הקודמת שרדה רק שנה וחצי, אבל אילו היו מספיקים כמעט לא היו לנו חיים, רוחניים.

השבוע פגשתי את ליברמן במסדרונות הכנסת. שאלתי, האם תתנצל על נאום המריצה? אבל לא היה מוכן להתנצל…

2.

ותראו איך המפגינים, ומחנה המרכז-שמאל בכלל, שותקים.

השבוע, באולפן חדשות 13, תקף אחד המרואיינים את היועץ האסטרטגי גואל ועקנין במילים קשות. ‘פרענק’, בין היתר.

הדת הזו – ‘דת הדמוקרטיה’ – שבעיני המפגינים היא דת לכל דבר, כנראה לא פחות מהדת היהודית בה אני מאמינה, עושה עוול ענק. לקחת חלקים מהדמוקרטיה ולהשליך ערכים אחרים, לבזות מרואיין באולפן, כשמועצת העיתונות או גורם פוליטי מרכז-שמאל אחר אינו מזדעזע, זה עצמו, מזעזע בעיני.

לראות איך המפגינים מפריעים לכתבי ערוץ 14 בעבודתם, ולתהות – לאן נעלם הערך ה’ליברלי’ של חופש הביטוי, של חופש העיתונות, וזכות הציבור לדעת, וזכות וחובת העיתונאי לדווח.

3.

אפרופו קצת פוליטיקה פנים-חרדית.

“צריך לחלק את המפלגות החרדיות”, טען הפרשן יעקב ברדוגו. “אריה דרעי זה לא גפני, וגפני זה לא גולדקנוף. אריה דרעי הוא שחקן מרכזי בתוך הקואליציה הזו, אנחנו לא רואים את גפני וגולדקנופף נמצאים שם ביום יום הפוליטי”.

ואני, חלקתי עליו. על זה בדיוק כועס גפני. לגולדקנוף יש פחות על מה לכעוס, אחרי הכל ‘האיש שלו’ מוטי בבצ’יק הוא חלק בלתי נפרד מלשכת ראש הממשלה. השפעתו, גדולה. אבל גפני? מרגיש שנדחק הצידה.

“לא בטוח שהם רוצים להיות מה שנקרא המתווכים, כמו אריה דרעי”, המשך ברדוגו בטיעוניו, כשהוא מוסיף, שלדרעי יש הרבה מאד כלים יחסים וקשרים. “הוא ה-שחקן המרכזי לצד בנימין נתניהו. אחרי הרבה מאד זמן הוא חזר להיות שם, כדי לייצב לנתניהו את הקואליציה החרדית”.

הייתי חייבת לאזן. סיפרתי על השתתפותי בבר-מצווה לנכדו של גפני,  בה השתתפו אישים נכבדים, “מכל גווני הקשת. אנשים מאד מעריכים אותו בשבתו כיו”ר וועדת כספים, הוא עושה דברים חשובים, חברתיים”.

ברדוגו הסכים איתי ש”גפני אכן מאד נערץ”. אני סיכמתי, שאם אכן כך, אזי הגיע הזמן שיתנו גם לו להשתמש בקשרים שלו לטובת ראש הממשלה. “אבל לא נותנים לו”. וחבל…