הכי עצוב שקרה: איבדנו את היכולת לדבר, להקשיב, לראות גוונים

מי שניזון מכלי התקשורת מקבל תמונה של שסע עמוק וקרע בלתי-ניתן לאיחוי בין חלקי העם. כל צד רואה במאבק מלחמת בני אור בבני חושך, ואינו מוכן למצוא שום נקודת אור בצד השני.

הפוליטיקאים מתחרים זה בזה בהצהרות קיצוניות, שאינן מותירות מקום למכנה משותף כלשהו.

ואולם באותה שעה ממש יושבים אנשים בכל מיני פורומים ומנסים ללבן את הסוגיות בדרך עניינית. מתכנסים יחד בעלי דעות מגוּונות ומנוגדות, מקשיבים איש לרעהו, מנסים להבין את מה שכואב ומציק לזולתם, ומחפשים יחד פתרונות. המשתתפים בדיונים האלה מספרים על אווירה שונה לגמרי.

מתברר שכאשר יש רצון טוב ונכונות להבין את מה שכואב לזולת, העולם מפסיק להצטייר בחלוקה קיצונית בין טובים לרעים, בין שחור ללבן, בין בוני המדינה למחריביה. ולשם כך צריך גם להינתק מהפוליטיקאים, הנבנים על הגבהת החומות ועל הצהרות נחרצות מוטות פוזיציה.

היכולת לראות גוונים

ואולי זה הדבר העצוב ביותר שקרה לנו בהתנהלות הציבורית – איבדנו את היכולת לדבר, להקשיב, לראות גוונים. התקשורת, שהייתה צריכה להיות הבמה להידברות הזאת, נעשתה מגויסת.

אתה שומע ראיונות, ושקוף לגמרי שהמראיינים רואים עצמם חיילים בקרב במקום מובילי דיון. מי שאומר את מה שהם מבקשים לשמוע, מקבל שאלות נעימות, הרמה להנחתה; ומי שדעתו הפוכה מדעתם מותקף באגרסיביות.

קשה להבין איך מובילי ערוצי התקשורת אינם קולטים כי התנהלות זו שלהם כורתת את הענף שעליו הם יושבים. הציבור רואה ושומע את דרך הצגת הדברים ומסיק שהתקשורת סיימה את תפקידה כספקית מידע אמיתי וכבימה לליבון דעות ועמדות. התוצאה היא אובדן אמון ועניין.

כל עוד הפוליטיקאים והתקשורת יוסיפו להלהיט את הרוחות ולהקצין את העמדות, אין סיכוי שמהם תבוא בשורת האיחוי. הדרך לעשות זאת היא ביצירת מוקדי הידברות, בלי מעורבותם של הגורמים האלה. פשוט להיפגש, להכיר, להקשיב, להרגיש.

במפגשים כאלה מגלים מייד כי המכנה המשותף עמוק ורחב מהמפריד. התהומות נוצרו מתוך המרחק ואי-ההיכרות הקרובה. כשמכירים זה את זה, מתנפצות הדעות הקדומות, וכל אחד ואחד רואה את הצדדים היפים והחיוביים שבזולתו.

עבדים לתופי המלחמה

אנחנו מתקרבים לחג הפסח, חג החירות. הבה נפסיק להיות עבדים של תופי המלחמה ומחרחרי הריב. נחדל מלהיות משועבדים לדימויים שכל אחד יצר בתוכו כלפי זולתו. נצא מהקופסאות המובילות אותנו לראייה חד-ממדית של “הלנו אתה אם לצרינו”. נבין שכוחנו באחדותנו ובחיבור כל הכוחות והכישרונות יחד.

ולא צריך לצפות שהצד השני יתחיל. כל אחד מאיתנו יכול להניע את הגלגל לכיוון החיובי. שלמה המלך אמר (משלי כז,יט) “כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם”. כשם שהמים משקפים אליך את הבעת פניך, ואם אתה מחייך, תראה מולך דמות מחייכת, כך מגיב לב של אדם לליבו של חברו. אם נשדר אהבה והערכה איש לרעהו, נקבל אהבה והערכה בחזרה.