מה דעתך על ההתנהלות של יולי אדלשטיין והעונש שקיבל?
תראה אני חייב להגיד לך דבר אחד: קודם כל לי באופן אישי, אתה יודע, אני אדם מאוד קולגיאלי אז לי יש הרבה כבוד לחבריי לתנועת הליכוד. אבל בעניין הרפורמה צריך להבין דבר אחד, אנחנו הרי סיעה ויש מה שנקרא מחויבות סיעתית ויש משמשת קואליציונית וזה דבר שהוא ידוע.
ההשפעות המזיקות של המשקאות הממותקים: כל המספרים והנתונים
על אחת כמה וכמה בסיעת הליכוד, ועל אחת כמה וכמה בימים כאלו, אתה יודע היטב שיש מחאה ברחובות ויש אנשים שלא רוצים את הרפורמה הזו, ויותר גרוע מזה זה מיעוט שמובל על ידי אופוזיציה חסרת אחריות.
עכשיו נחזור ליולי עצמו: אין לי ספק שבהצבעות הבאות, או אני רוצה להאמין שהוא יצביע איתנו.
מה יותר קשה: עורך ראשי בעיתון יומי או חבר כנסת?
תראה זה שני דברים יפים מאוד, אבל יש הבדל אחד מהותי. כאשר אתה עורך עיתון – אתה משפיע, כאשר אתה חבר כנסת – אתה מכריע. פתאום אתה רואה שאתה עושה פה דברים שהם מאוד חשובים, היכולת שלך להכריע. כמובן לסייע לאזרחים, לחוקק חוקים חשובים, להיות שותף במקרה הספציפי הזה לרפורמה כל כך חשובה, ויותר מזה, יש עוד נקודה אחת לא פחות חשובה: עורך ראשי ממנים אותך לתפקיד, עורך ראשי או שגריר. פה אתה נבחר. נבחר ציבור זה המון-המון מחויבות.
מה הכי הפתיע אותך בעבודה בכנסת?
האינטנסיביות. אין ספק. לא ציפיתי לאינטנסיביות שכזו.
מי חבר הכנסת מהאופוזיציה שאתה הכי מעריך?
אז קודם כל יש לי כבוד לאופוזיציה, יש לי כבוד לכולם. אמרתי בהתחלה שאני אדם מאוד קולגיאלי, קולגיאלי כמובן זה לחבריי לסיעה, אבל יש לי הרבה כבוד גם לאלו שבאופוזיציה, כי אני מטבעי דמוקרט ואני מאוד אוהב את הדמוקרטיה.
עכשיו, האם יש כאלו שיש לי הרבה כבוד אליהם או לא? אני מכיר אותם. קח למשל את יאיר לפיד ראש הממשלה לשעבר – היינו עיתונאים במעריב. מירב בן ארי – אנחנו משתפים פעולה בוועדה הפרלמנטרית ביחסים עם יפן, אז יש שם אנשים שיש לי איזושהי קירבה אליהם.
מנסור עבאס למשל, אתה יודע שמבחינה אידאולוגית אנחנו לא באותו מקום. אני ציוני נלהב, אני כמובן מקדש את הדת, את ההלכה ואת תורת ישראל, אבל גם את הציונות שלנו ופה אנחנו לא כל כך שותפים אני חושב. מצד שני כשהוא נושא נאום כל כך מכבד ביום השואה הבין לאומי, אין לי בעייה כאיש תנועת הליכוד, כאיש הקואליציה, לקום ממקומי ללכת אליו וללחוץ לו את היד.