רביב דרוקר: שרי, מאד הטריד אותי שאמרת לי פה בשיחה לפני שהתחיל השידור שבמקום שבו את חיה זה – כלומר, הרפורמה המשפטית וההפגנות – ‘עובר לכולם ליד האוזן, זה בכלל לא חלק מהחיים’…
ההשפעות המזיקות של המשקאות הממותקים: כל המספרים והנתונים
נתן זהבי: איפה זה?
שרי: מודיעין עילית. התושבים במקום שבו אני גרה היו מוטרדים במשך שנים, כי הם חיו בתחושה שבית המשפט העליון רודף אותם. עכשיו, אתה יכול להתווכח האם זה נכון או לא נכון, אבל זו היתה התחושה.
דרוקר: אז הנה, הם מנצחים עכשיו.
שרי: האנשים שם, רובם אפילו לא יודעים על זה, הם לוקחים מהעיתונים שיש לי בחצר, מה שאני לא מספיקה לקרוא, וקוראים פה וקוראים שם, אין שם מספיק מודעות לתהליך הזה. ואם אתה שואל אותי, אני בכלל לא יודעת אם זה יגיע לכדי גמר.
דרוקר: אגיד לך מה מפתיע אותי כל הזמן: אני חשבתי שתהיה מחאה חסרת תקדים מהצד הליברלי, אבל אני הייתי משוכנע שבשלב כלשהו ייצאו גם אנשים מהצד השני, אנשים שפעם הפגינו נגד בית משפט עליון, שייצאו, ויתחילו עימותים. ובינתיים, אתה לא רואה מהצד השני כלום.
שרי: כי החרדים לא באמת מתערבים בעניינים האלו, הכלליים, של כן חוק לא חוק, אותם מעניין ‘יבנה וחכמיה’. חוק הגיוס, שלא ייקחו להם את הילדים מהסטנדר ומהגמרא. מה מעניין אותי כחרדית?
דרוקר: הם יודעים שלא ייקחו אותם…
שרי: לא נכון. דיברת עם ליברמן לאחרונה? אם הוא יהיה כאן בממשלה הבאה הוא אומר, לא אתן אפילו לאחד! פטור, וכשאני שואלת אותו, אז תיקח אותם בטרקטור? במשאית? אז הוא אומר: יהיה להם כתב אישום פלילי, הם לא יוכלו לצאת מהארץ, זה דבר מפחיד.
דרוקר: נו, זה לא סתם שקוראים לכם ‘חרדים’, כי אתם חרדים מכל דבר.
מתן חודורוב: בג”ץ היה זה שמנע מליברמן לשלול את הסבסוד במעונות מילדי החרדים.
שרי: לא, זו היתה דחיה, לא מניעה.
גליקמן: לא, זו היתה מניעה.
שרי: לא, זו היתה רק דחיה, ואני ישבתי בתוך עמי וראיתי הורים מודאגים מהעניין הזה…
חודורוב: אבל בג”צ הוא זה שפתר את דאגתם.
שרי: הוא לא פתר את דאגתם, זה היה זמני. אם הממשלה הזו היתה ממשיכה להיות עוד שנה, שנה וחצי, היו דברים שהיו פוגעים בסוף מאד! בציבור החרדי.
חודורוב: ואז בג”צ היה מתערב, לטובת הציבור החרדי.
שרי: ממש לא. ומה החרדים היו עושים? אני לא יודעת, על כסף הם לא היו מפגינים, אבל על נושא חוק הגיוס ולקחת ילדים מהסטנדר, על זה כן.